דכאון

בני בן ה-24 סובל מדכאון, אני חושבת שזה כרוני וגם תורשתי, כיון שגם אני סובלת מזה ומטופלת בפרימוניל מזה שנים רבות. בזכות הפרימוניל חזרתי לחיות ככל האדם. בני אינו מוכן לשמוע על טיפול פסיכולוגי ועל אחת כמה וכמה טיפול פסיכיאטרי. יתכן ולוגותרפיה (לפי ויקטור פרנקל) , שיטה שאולי עשויה לעזור לו ולא להכביד עליו יותר מדי בחיטוט בעבר, תתאים לו. האם תוכלו להמליץ לי על מסגרת כזו? האם בכלל תוכלו לייעץ לי איך מתמודדים עם זה, זה קשה יותר מאשר להתמודד עם הדכאון שלי.

לפארי איני מכיר אנשים שעובדים בלוגותרפיה בארץ למרות שכמובן מדובר על שיטה ידועה ומוכרת. כיום ההמלצה לטיפול בדיכאון היא טיפול קוגנטיבי התנהגותי ועל השיטה הזו בוצעו מחקרים רבים שהוכיחו את יעילותה. זה רק טבעי שקשה לך עם הדכאון של הבן מאשר עם הדיכאון שאת עברת, במיוחד כאשר את יודעת מה זה דיכאון. במצב הזה צריך הרבה מאוד סבלנות, לשוב ולחזור ולדבר אתו, לא להתייאש, ולחפש אנשים שיש להם השפעה עליו. אחים, סבתא, חברים, כל מי שיכול לדבר אתו. בסוף הוא יגיע לטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה ד"ר הידש אכן, בכל המשברים עם הקרובים לי, אשר הסתייגו מקבלת עזרה, טיפלתי בעצמי וקיבלתי את הכוחות והכלים להתמודד עם המצב. מקוה שבשלב כלשהו אצליח לשכנע גם את הבן שקבלת עזרה מאיש מקצוע איננה "אות קין" אלא בגרות ושחרור ממוסכמות (מה שמאד חשוב לו ואין לו). מאידך - אני במילכוד מסוים כיון שבעת שרותו הצבאי עשיתי כל מאמץ שלא יגיע לקב"ן ויסיים השרות בצורה "מכובדת" (מטרת הקב"ן הייתה לשחרור מוקדם ולא לקבלת עזרה). ושוב תודה, פארי