למה אני רוצה לחזור על משפטים?

למה אני רוצה לחזור על משפטים? למה אני רוצה לחזור על משפטים ?אני מתאפקת לא לחזור, שלא ייראו, אני משתגעת זה מטריף אותי מוציא אותי מדעתי,אני מרגישה כאילו הנפש שלי כלואה,אני מאבדת את השפיות, מתנתקת מהמציאות,מפחדת שייראו עליי כשאני מקשיבה למישהו, אפילו למורה אני מרגישה שרואים שמשהו לא בסדר איתי איבדתי הכל, בעצם לא השגתי הרבה מעולם, אני אותו אדם כמו שהייתי בילדותי , תקועה בתוך המחשבה האובססיבית,אני כ"כ רוצה לחיות אבל כנראה שזה לא יהיה קל, תמיד הייתי ביישנית וסגורה אבל הייתה לי תקווה שזה יעבור אבל אני רואה שהחיים רק הולכים ומסתבכים ואני ניצבת מולם, חסרת אונים והסבל הוא מנת חלקי יום אחר יום במאבקי, ואני בקושי מסוגלת כבר לחשוב על דברים טובים,אני לא מסוגלת להחליט לקרוא ספר או אפילו עיתון כי הראש שלי כ"כ נסער ואני כ"כ מבולבלת לא יודעת איך הצלחתי במבחנים בבית ספר, כשלכולם הייתה אהבה ראשונה והלכו למסיבות , הלכתי עם החברות" אבל תמיד הייתי בצד, נחבאת אל הכלים, פחדתי אפילו לשתות אלכוהול שלא יפלטו לי דברים על עצמי, כל מה שאני מסתירה כאילו אני צריכה להתבייש בעצמי מפחדת שייצחקו עליי, לא נותנת לאיש להתקרב אליי, מסתתרת, והנה אני כבר ילדה גדולה ואני אהיה חייבת לדאוג לחיים שלי ואני רוצה ללמוד ולהצליח ולצחוק עם חברים , אבל עכשיו ככל שגדלים הלמודים נהיים קשים וקשה לי להתרכז, ואני כ"כ רוצה להיות בן אדם שנון וחכם , אני בטוחה שזה כיף להיות חכם ולחוות הרבה חוויות, ולהכיר אנשים אבל אני מאבדת את המוטיבציה כי על המחלה שלי לא יודעים הרבה, אני רוצה לדעת למה אני חוזרת על מילים שוב ושוב? איך הנפש\המוח פועל אני חייבת תשובה , חייבת לדעת למה אני חולה , רוצה פיתרון, ואם יש שם אל אחד אז למה הוא לא עוזר להתרפא, למה יש כ"כ הרבה סבל בעולם הזה? מה משמעות החיים? למה אין צדק בעולם? ולמה אין לי תשובות לשאלות האלה?הרי הן השאלות המעניינות ביותר, גם אנשים נורמלים מתפלספים , נכון? חשבתי שאולי זה בגלל שהפה שלי מעוות , כי השיניים הקדמיות שלי קצת בולטות ובגיל 9 נפלתי על הפנים והם התעקמו יותר וכמעט נשברו והשורשים שלהן מאוד קצרים והם עכשיו קצת מתנדנדות והפה שלי קצת מעוות .בשיא הטירוף , הייתי ממש זומבי כשהייתי הולכת ליד אנשים כשחיוך מרוח על שפתיי כי חשבתי שאחרת אני מכוערת בגלל השיניים וכל זה וחשבתי שרע לי בגלל זה ושבגללם אני ביישנית הייתי כ"כ מנותקת בת 16 הייתי, כמה סבל עש שבסוף התפרצתי והתחלתי לבכות בלי הפסקה בכל מקום חשבתי שכולם ראו שלא הייתי בסדר,ושהמורים רומזים לי כל מיני דברים, הייתי כ"כ מנותקת,איך אפשר כל הזמן לחייך כשאת ליד אנשים, והחברות התביישו ועזבו אותי ועד היום אין לי תשובה האם אני רוצה לחזור על מילים רק בגלל השיניים?יכול להיות שיש קשר? מי שלא הבין יש לי סכיזופרניה אבל ה"מזל" היחיד שאני לא שומעת קולות אחרת הייתי היום מאושפזת בבית משוגעים. אם מישהו מזדהה עם מה שכתבתי או עבר דברים דומים או סתם יש לו מה להגיד אז אני אשמח לשמוע תגובות , ד"ר גיורא, אם יש לך תשובה אפילו על שאלה בודדת שלי או שאתה יכול קצת לעזור לי אני אשמח לקבל תגובות ממך. תודה

שלום, אכן מכל משפט שלך עולה הסבל והתחושה שאת שונה ומשונה ביחס לאחרים. כמובן שרגשות אלו פגעו בביטחון העצמי שלך ומההנאה שלך מחברה ומחברים. אני מבין שאת בחורה צעירה שכל חייך לפניך ואת צריכה להתקדם ולמצוא את מקומך בחיים. אני מאוד ממליץ להגיע לשיחות=פסיכותרפיה ומכאן להמשיך. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש