דיסוציאציה

אני בטיפול מזה כ-3 שנים הפסיכולוג הגדיר חלק מהמצבים שאני חווה כמצבים דיסוציאטיביים, מקריאה של חומר מקצועי רב כתוב שמצבים אלו נגרמים כתוצאה מטראומה בילדות אולם אני לא חוויתי שום טראומה בילדותי. אני יודע שהנושא קצת בעייתי גם לאנשי מקצוע אולם כשתארתי לפסיכולוג אחר(לקחתי ייעוץ חד פעמי) הוא הסתייג מההגדרה של מצבים דיסוציאטיביים וטען שמדובר בחרדה, אני יודע שדיסוציאציה זה סוג של חרדה אולם איפה עובר הגבול? מתיי יודעים אם אכן מדובר במצבים דיסוציאטיביים. אגב, כיום לאחר 3 שנות טיפול מצבי אחר לגמריי, המצבים "הדיסוציאטיביים" חוזרים אולם בתדירות נמוכה הרבה יותר ובקרות ארועים ספציפיים שלרוב אני יכול לזהות. שאלה נוספת אליך היא מה אתה חושב לאור ניסיונך דיסוציאציה (או מצבי בלק- אאוט)-ההגדרה לא משנה כל-כך כרגע, יכולים לחלוף מעצמם או שיש להעזר בתרופות? וכמובן אשמח אם תתיחס לדברים ולפרשנות של מה זה "דיסוציאציה" תודה רבה, יוני.

ליוני אני חושב שאתה יודע מה זה דיסוציאציה, קיימות שתי בעיות אחרות. האחת היא שבפסיכולוגיה/פסיכיאטריה עלולות להיות הגדרות מעט שונות לאותו הדבר, ישנן אסכולות שונות וגם ישנה התפתחות היסטורית. כאן איני רוצה להכנס לדיון תיאורטי ארוך, אציין רק שבחוש אנחנו די מבינים את הניתוק של הדיסוציאציה אבל ההגדרה המילונית יותר מורכבת למה שמרגישים בחוש. השאלה השניה היא בעצם לגבי החומרה, כלומר מתי מצב של חרדה, מתי ניתוק מסויים מהרגש הופך בהגדרה לדיסוציאציה? גם כאן ההגדרה של הספרות קשה כיוון שרק אתה מרגיש את עוצמת החרדות. וכפי שכתבת הדיסוציאציה שייכת לקבוצת החרדות רק כאשר החרדות עולות מדי הנפש מתנתק מהחרדה המציקה. נכון שישנו קשר תיאורטי חזק בין דיסוציאציה ובין טראומות שהם מצבים של חרדה קיצונית. כמו שחרדות פוחתות עם טיפול פסיכולוגי כך גם הדיסוציאציות נחלשות וגם חולפות ללא טיפול תרופתי. יתכן שההבדל בין שני הפסיכולוגים הוא בגישה התיאורטית, אבל ההבדל עשוי להיות שהפסיכולוג הראשון ראה אותך במצבים קשים יותר והשני כאשר המצב היה בהרבה יותר טוב. כל טוב דר' גיורא הידש