מה קורה לי???? זקוקה לעזרה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום, אני בת 21 לאחרונה קשה לי למצוא את הדברים השמחים בחיים, לא מוצאת יותר מדי דברים שגורמים לי לצחוק או להיות מאושרת, אני חלילה לא חושבת בכיוון של להתאבד - ממש לא, אני אוהבת את החיים ואת המקורבים לי וגם את עצמי יותר מדי...אני גם לא במצב דכאון עד כדי כך חמור אבל אני פשוט לא אותו בן אדם, אני מרגישה שרוב שעות היום אני עצובה ומדוכדכת ורק בחלק קטן אני מאושרת וחוזרת להיות מה שהייתי עד לפני כחצי שנה אני לא יודעת מה גרם לזה לקרות, חיי יחסית רגילים...אפילו טובים אני פשוט התמלאתי פחדים - בעיקר ממחלות וממוות,מזקנה, מתאונות, מהעתיד שלי, אפילו תוקפת אותי לעתים חרדת קהל, לפעמים הדברים הפשוטים ביותר נראים לי מלחיצים- כמו לצאת לסרט או לארוחה, אני לא משוחררת, אני מרגישה כאילו אני מונעת ממני כל דבר שהוא כיפי, רק בגלל שהוא מפחיד אותי (ואין סיבה לפחד הזה) ואני מפחדת למצוא את עצמי בגיל 30 מתחרטת על כל זה, על זה שלא חייתי כשיכלתי ולא היו לי מחויבויות כמו משפחה, או עבודה אני רוצה לחיות, רוצה להנות, רוצה לא לפחד מאף אחד בעולם הזה ולהיות אמיצה ופחות רגישה וכנועה לפחדיי, אבל אני לא מצליחה להוציא את זה מעצמי כשאני מסתכלת אחורה על דברים שעשיתי, אני לא מבינה איך עשיתי אותם - דברים הכי פשוטים - כמו בגרויות, צבא, נסיעות לחו"ל, אני מרגישה שהיום זה היה יותר מדי בשבילי אבל איך זה יכול להיות? הרי עשיתי את כל הדברים האלה... בעבר נלחצתי מהאתגרים האלה אבל התמודדתי איתם בכל זאת, אם בעזרת כדור ואם בכח המחשבה..בסופו של יום עברתי אותם בגבורה, עכשיו רק מלחשוב על לעבור דברים כאלה במצבי, אני בחרדה מה נפל עליי פתאום???? אני יודעת שזה משהו שנכנס לראש וכמו שהוא נכנס ככה הוא יצא....אבל מתי? ואיך מוציאים אותו? האם זה נורמלי מה שעובר עליי? האם זה מעיד על משהו? איך אני יכולה לגרום לעצמי לחיות בלי כל הפחד הזה...אני לא רוצה לפספס את החיים, אני רוצה להספיק כל כך הרבה לפני שחיי המשפחה יתחילו..(ואני מקווה שזה יקרה ב6 שנים הקרובות)..איך אני משתחררת מכל הכלא המוחי הזה? שמעתי על כדורים פסיכיאטרים בשם סרוקסט, אבל אני בכנות לא בטוחה כמה זה כדאי וכמה זה הכרחי, אני יודעת שאני יכולה לגרש את הג'וקים האלה בדרך קצת פחות מחייבת..בלי עזרה כימית אני מפחדת לקחת כדורים כי אני לא באמת במשבר ואני לא רוצה להיות חלשה ולבחור בדרך הקלה..ומעבר לזה אני מפחדת להתמכר לתחושה הטובה..יש לי נטיה קלה להתמכר לכדורים..יותר נכון לתחושה שהם מספקים(אני מדברת על כדורים כמו נירבקסל, וואבן, קסנגיס..)..ומה יקרה כשארצה להפסיק? הכל ישוב לקדמותו? וכמה זמן אאלץ להמשיך לקחת את הכדור? מעבר לזה אני אוהבת לשתות כשאני יוצאת והבנתי שעם הכדור זה בלתי אפשרי אני פשוט מאמינה שיש דרך אחרת, קצת פחות מפחידה לצאת מכל זה אולי יש משהו טבעי שאפשר לקחת? מה מביא אותי לכל המחשבות האלה והמצב רוח הדכאוני ואיך אני יכולה לצאת מזה בלי כדורים כימיים????? מתנצלת על הפירוט הנרחב, אבל ניסיתי להיות כמה שיותר ברורה אודה לעזרתך
לדניאלה כתבת בפירוט רב ואפשר לראות ממכתבך שאת מודעת ויודעת מה אפשר לעשות. אין זה סוד שהטיפולים הנפשיים הם בשיחות ובתרופות, כך שאפשר לחשוב גם על טיפול שיחתי ומומלץ פסיכותרפיה קוגניטיבית. כל טוב דר' גיורא הידש
