תשובה דחופה מד"ר הירש

ד"ר הירש שלום רב, אני כבת 36. במשך כשנתיים וחצי לקחתי סרוקסט במקביל לטיפול פסיכולוגי שהסתיים לפני כשנה. הכדור "עשה היטב את העבודה". לפני הכדור סבלתי מתופעות פיסיולוגיות כמו קיבה עצבנית, הסמקה, וגלי חום לפני אירועים מסויימים. למעשה לפני הכדור חייתי במעין "בועה". אהבתי את הלבד שלי, ישבתי הרבה בבית ולא היה לי האומץ והתעוזה לצאת עם בחורים באמת ( היו לי המון פגישות עיוורות אבל לא באמת רציתי ולכן גם לא התקדמתי לשום מקום). לאחר שהתחלתי לקחת את הכדור חיי השתנו מן הקצה אל הקצה. אפילו אנשים סביבי התחילו לשים לב ( מבלי לדעת כמובן....) ואמרו שקיבלתי ביטחון, הפכתי לאסרטיבית, מרוכזת יותר, אנרגטית יותר, חיה. הרגשתי שמחת חיים אמיתית, הרגשתי שאני נהנית מדברים. החיים לא רק עוברים לידי...והכי חשוב, קיבלתי את האומץ והתעוזה לצאת עם בחורים ולפתח ערכת יחסים אמיתית. למעשה לא התנסיתי הרבה, והכרתי את חברי הנוכחי מזה כשנה. החצי שנה הראשונה הייתה היפה ביותר. אז עוד הייתי עם הכדור. לאחר מכן, בהשפעתו של חברי התחלתי להפחית את הכדור לאט לאט כי חברי רצה לראות אותי כמו שאני....כבר כאשר הייתי עם חצי כדור התחלתי להרגיש מועקות מדי פעם אבל לא משהו רציני...אח"כ כשהיה בינינו משבר קטן התגובות הפיסיות שלי כבר היו חזקות יותר אבל פחות או יותר חזרתי לעצמי.....ואז לפני כחודש וחצי הגיעה המשבר הגדול כשכבר הייתי לגמרי בלי הכדור: חברי הציעה לי נישואין. התרגשתי מאד, בכיתי, רעדתי ולא האמנתי שהגעתי לרגע הזה....אבל אז החלה הנפילה- התחלתי מצב של חוסר תיאבון והפרעות בשינה. בהתחלה זה היה מהתרגשות אבל אח"כ זה הפך לפחדים, ספקות, התלבטויות ( שהיו מנת חלקי כל חיי), פחדים, חרדות מפני העתיד, חרדות לקרובים שלי, דיכאון, רצון לבכות וכמובן שכל התופעות הפיסיולוגיות חזרו אבל בגדול....קיבה עצבנית, כאבי בטן, שלשולים, ובהתחלה אפילו הקאות. מעין חוסר יכולת לקבל את השינוי.....חברי תומך בי ומנסה להבין. ניסיתי טיפול הומיאופתי ופרחי באך אבל זה לא ממש עזר... אני רוצה להציל את המצב ולא יודעת איך. חברי מתנגד שאחזור לכדור גם מכיוון שאם נרצה הריון בקרוב אצטרך ממילא להפסיקו....ובכלל הוא אנטי הכדורים הללו.. מה עליי לעשות ? האם כל המקרה הזה הוכיח לי בעצם שאני לא יכולה לחיות בלי כדור ? האם נגזר עליי לקחתו כל החיים ? ואם כן- אז מה עושים בתקופת הריון ? איך עוברים שינוי כ"כ גדול ומפחיד אם שינויים קטנים יותר מלחיצים אותי ? ( כיום אני רק חושבת על הריון ואני נמלאת חרדות....). האם יש תחליפים לסרוקסט ? אני מרגישה שהגעתי עד הלום בזכות הכדור, ושעכשי כל מה שבניתי יורד לטמיון בגלל אותו כדור ( או חסרונו....)......נסוגתי לאחור.... איך אציל את המצב לפני שחברי יתייאש .....? אני אוהבת אותו מאד ולא רוצה לאבדו.. האם יש לי סיכוי לחוית חיים נורמלים בלי הסרוקסט ? הרי כל החיים מעתה אעבור שינויים..... אני ממש לפני חתונה ( אפילו לא אירוע ) ולא מסוגלת לעמוד בזה.... סליחה על השאלה הארוכה, אבל אני פשוט מיואשת ואובדת עצות....תודה. מאיה.

למאיה אני חושב שקודם כל את צריכה להתייעץ עם הרופא שמכיר אותך היטב, למרות המכתב הארוך שלך איני חושב שאני מכיר אותך מספיק כדי לתת עצה של כן/לא. בכל אופן אנסה להוסיף מעט לנקודות שהעלאת. ראשית אפשר ליטול סרוקסט בהריון, כך שהמשחשבה על הריון אינה צריכה להיות קשורה להמשך הטיפול. כמובן שהטיפול התרופתי חשוב אבל בהחלט צריך לשקול טיפול שיחתי-פסיכותרפיה, פסיכותרפיה בהחלט עשויה להוסיף לך כוחות ולהוריד את החרדות והצורך בטיפול תרופתי. נראה שאת מאמינה מאוד בתרופה ולכן הנטיה היא להמשיך בה, יחד עם זאת ההתנגדות הנחרצת של החבר שלך מדברת נגדה. לכן ההחלטה קשה מאוד כאשר צריך ללכת על חבל דק מאוד. בהצלחה דר' גיורא הידש

עפ"י מכתבך חבר שלך לוחץ עליך לעשות משהו שמנוגד לטובתך ולמצבך הרפואי והכניעה שלך לדרישותיו מזיקה לבריאותך. לדעתי תחליפי את החבר שכן אם הוא באמת אוהב אותך הכדור לא צריך להפריע, אלא להיפך. אגב- מדוע הוא נגד כדורים- האם יש לו עבר פסיכיאטרי? האם הוא פרימיטיבי בדעותיו? לא נשמע טוב ההתיחסות שלו לטיפול הרפואי והפסיכיאטרי שאת מקבלת ודווקא זה צריך להדליק לך נורה אדומה לגבי המשך הקשר איתו. ממליץ לך לחזור לסרוקסט ולהחליף את החבר שכבר גרם לך נזק מיותר.