מיצוי המיצים(תרתי משמע)בקשרים עם גברים

האם יתכן כי בשל חרדת נטישה הטבועה בדמי משחר ילדותי ומאז היותי... תחלופת הגברים אצלי הנה כמהירות האור? האם בנטישתם או בהורדתם להילוך נמוך..ולאש נמוכה... אני מונעת מעצמי פגיעה?מעין הקדמת תרופה למכה?(על אף שמעולם לא נעזבתי מגברים ואני מוקפת מחזרים לרוב...) ולפיכך אני היוזמת את הנטישה תדיר?! אשמח להבין את הפסיכואנליזה הלוגית המסתתרת תחת דפוס התנהגותי הלקוי. .ומדוע אני מגיע למיצוי המיצים, בטווח המיידי- בכל קשר... ומפאת מה הרצון לריגושים חדשים..-חזק הימני...ושולט בי שלטון ללא מיצרים... אף עם היישות שלצדי הנו בעל אישיות מאתגרת ומושכת ביותר - לכל הדעות... תודה

לאותנטית יכולות להיות סיבות רבות וכמובן שאני מכיר אותך מעט. סיבה אחת היא מה שכתבת, "הקם להורגך השקם להורגו" אבל כמובן שאין מדובר כאן על הריגה. אבל אם את נפרדת את השולטת וגם מונעת פגיעה בעצמך. אפשרות שניה היא פחד מאינטימיות, כאשר הקירבה היא אינטימית מדי ישנם רבים הבורחים מכך כי האינטימיות מפחידה אותם. כמובן שוב על רקע של פרידה, ככול שנפרדם מאדם קרוב יותר כך הפרידה כואבת יותר. בכל מקרה מדובר כאן על המנעות מפגיעה ומחרדות. לילה טוב דר' גיורא הידש

של תקיפות מיניות בעבר...וכך אני כביכול שולטת במצב ובניצב:- ואני אכן מונעת מעצמי קרבה יתרה.. והופכת את הקשרים לטכניים ומכניים..-יזיזותיים(נערי שעשועים) או ידידותיים(חביבים) - גרידא.... ..על מנת לא להפגע... הזדהתי מאד עם האנטרפרטציה הכוללת שלך, דוקטור הידש... האם מצבי הוא בר תקנה?! ובעל תקומה?! האיך???

למרות שכתבת את התשובה בתוך השאלה קיימות גם אפשרויות אחרות. למשל גברים או נשים בעלי אישיות "הרפתקנית" אשר תמיד יחפשו אחרי ריגושים חדשים ואובייקטים חדשים לסיפוק הריגושים. יש שיגידו שהתנהגות כזאת יכולה גם להעיד על חוסר יכולת לאהוב ו/או על אימפולסיביות. למרות הסיפוק המיידי שהוא ברור ומובן מאליו בטווח הארוך זה יכול לגרום להרגשה של תיסכול וריקנות.

הי מתוסכלת אותנטית, גם אני כמוך בדיוק, אבל אצלי זה עם סיפורים. אני פשוט לא מצליח להפסיק לספר סיפורים מענייינים על עצמי, וככל שהם יותר מטורפים ומופרכים ככה אני יותר אוהב את הסיפור, ואני לא מוכן בשום אופן להודות שזה רק סיפור, ושרק אני המצאתי אותו. זו בעיה משונה ביותר, שאינני מצליח לחכוך בדעתי ולהבין מאיפה הוא נובע. הנה- תסתכלי רק בכמה שבועות האחרונים, הספקתי גם לחזור בתשובה, גם לחזור בשאלה, גם ללמוד קבלה וגם ללמוד בישיבה חרדית. ובשום מקום אין לי מפלט... בשום מקום אני לא מצליח להשתקע. הכי גרוע הייתה הישיבה החרדית לחוזרים בתשובה, שהייתי בה היום והרגשתי בדיוק אבל בדיוק איך שהרגשתי בבית חולים לחולי נפש שלי. אדרבא- החולים בבית חולים נראים לי הרבה פחות חולים מאלה שבישיבה החרדית לחוזרים בתשובה. הבעיה העוד יותר גדולה היא שאני גר בירושלים, שזו עיר מג'נונית לעילא ולעילא מכל בחינה שהיא. בירושלים אם אתה משוגע, לאף אחד לא איכפת שאתה משוגע. כולם מבינים שמשהו בעיר הזו לא בסדר ולא אצלך. והכל כדי להשיג בחורה. הבנת? מתוסכלת אותנטית עאלק... בברכה מיכאל(מקקקי)