שאלה

שלום. יש לי שאלה: באם נתקלת באנשים כלשהם או שמעת על כאלה אשר ביקשו להעיד על עצמם כי הם לוקים או הם נתונים במצב מתמשך של 'אי תקינות' רגשית מסוימת - או חסרי 'חיות' מסוימת וכדומה, במישור הרגשי הפנימי שבחייהם האישיים - כיצד אתה מקבל טענה זו? האם אתה משוכנע שהינך יודע מהו פשר העניין בכללותו (באיזו או באילו בעיה/ות שורשית או שורשיות פנימית או פנימיות - אם ישנה/ן), או הינך מעריך כי מדובר בטענות כוזבות ובעצם קיימת בעיה מרכזית אחרת של תפיסה מעוותת של המציאות הפנימית האישית של המתלונן, כדבר המוכר כיום ומוגדר ובדוק ע"י החברה... או שאולי גם לך לא ברור במה מדובר והעניין נתון היום בבדיקות במקומות כלשהם? רון

לרון אני מקווה שהבנתי את השאלה. תמיד המציאות הפנימית צובעת את החוץ, אצל כל אדם, ישנם כאלו שהם אופטימיים מטבעם וישנם פסימיים, לכן כל אדם שומע את אותן החדשות אבל מרגיש איתן אחרת. כמובן שבמקרים קיצוניים יותר המצבים חריפים יותר. אם זאת ניתן להקיש מהקל אל הכבד כי בסך הכל התופעות דומות בתחושה הבסיסית. עמימות רגשית, או הרגשה כאלו הרגש חסר-כמו שמרגישים את היד כאשר מקבלים זריקת הרדמה, כך גם הרגש יכול להיות רדום. תחושה כזו עלולה להיות במספר הפרעות נפשיות אבל השכיח ביותר הוא בדיכאון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש