ורוניקה רוצה למות
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
ד"ר הידש, כל כך שמחתי לשמוע שקראת את הספר. אהבתי בו במיוחד את המסר הכל כך חשוב- אנשים אשר מנסים לשמר את יחודיותם , שמסרבים להיות קונפרמיסטים, ובוחרים להם את הדרך הנכונה להם, מבלי להתחשב בתכתיבי החברה, נחשבים למשוגעים! זה כל כך יפה ונכון. בעצם כל המשוגעים הם הנורמליים , המשוגעים האמיתיים הם אלה הנכנעים למוסכמות החברה, ומשרתים את תכתיביה. מתוך חוסר יכולת להתמודד עם האמת הפנימית שלהם, הם מדחיקים אותה וחיים את חייהם בלי להרגיש באמת, כמו רובוטים. הם לא ידעו לעולם מי הם באמת ומה הם באמת אוהבים/רוצים לעשות בחייהם. ורוניקה קצה בכל אלה. וכנראה שגם אני, אם אני מתפלסת לי כאן. (אלא שאני מעולם לא העלתי על דעתי למות...) בכל מקרה הראיה של המחבר מצוינת בעיני. מלבד זאת... אני מנסה להפסיק את השימוש שלי בוונלה 75 מ"ג. כבר כ- שישה ימים אני שותה יום כן ויום לא- את כל ה-75 מ"ג. עדיין אני מתעוררת עם הנגאובר רציני וסחרחורות. מה אתה מציע? אולי השתיה לסרוגין לא נכונה? לאיזה מינון כבר אפשר להוריד? ואגב, כמה זמן עוד ישפיע עלי הכדור, אם בכלל, אחרי שאסיים ליטול אותו לחלוטין? תודה נגה
לנגה שלום, ראשית לתשובה הפשוטה. יש אפקסור=שווה וונלה של 37.5 מג' ועדיף ליטול אותו כל יום מאשר ליטול פעם ביומיים. אפשר גם לחצות את הוונלה 37.5, אבל כדאי להקפיד על נטילה לפחות פעם ביום. צר לי שהשתמשת בשם "משוגעים", מחלת נפש ובמיוחד סכיזופרניה היא מחלה קשה הפוגעת באישיות ולדעתי מגבילה את חופש הבחירה. אינדיווידואליות אינה מחלת נפש, אבל היא דורשת המון אומץ ופעמים רבות החברה דוחה את האדם. כך היה עם ברוך שפינוזה אשר הוחרם על ידי הקהילה ולדעתי עד היום הוא לא מקובל אצל יהודים. להיות בחברה ולשקוע בבנוניות זה נוח וחם (כמו לרבוץ ב...). מצד שני להגשים את עצמך זו משימה קשה מאוד ולא כל אחד מוכן לשלם את המחיר. כל אחד ובחירותיו הוא. לצערי, לעתים הפסיכיאטרים משרתים את החברה, כך יתכן שבימינו שפינוזה היה מאושפז בבית חולים פסיכיאטרים, בטח שלא נזכיר משטרים אפלים כמו ברית המועצות שהשתמשה בפסיכיאטריה ובפסיכיאטרים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
ואצטט משהו חכמה "בבית המשוגעים שקוראים לו מציאות , אני השפויה מכולם. כנראה בגלל זה אני גרה בהוסטל ומקבלת סמים עם מרשם" פרוזק עוז
