שאלה

ד"ר הידש שלום, קודם כל אני רוצה להודות ולשבח על עבודת הקודש שאתה עושה, אז תודה! השאלה שלי היא כזאת: אחי בן 24 והוא מאושפז בבי"ח פסיכיאטרי לאחר שהשתמש בסמי הזיות (LSD) הוא סובל מסכיזופרניה הוא כל הזמן חושב שרוצים להרוג אותו, בנוסף הוא קושר על צווארו חולצה אך לא מהדק אותה (לדעתי הוא לא מתכוון לפגוע בעצמו) הוא מאושפז שם כבר חודש (במחלקה רגילה) ומטופל רק בהלידול, ללא שיחות או טיפול נוסף אומנם מאז שהגיע חל שיפור במצבו אך הוא כל הזמן עצוב ומדוכא מהמקום בו הוא נמצא. רציתי לשאול האם יוצאים מהמצב הזה? האם הוא יוכל לנהל חיים נורמלים ורגילים? האם הטיפול שניתן לו הוא נכון? בנוסף רציתי לדעת איך אנחנו, המשפחה, אמורים להגיב כשהוא מפחד ואומר שרוצים להרוג אותו (האם לנסות להפריך את דבריו או לשתף עימו פעולה)? חשוב לציין כי מעולם לא היו לו הפרעות נפשיות כאלה ואחרות. אשמח לקבל חוות דעת והמלצות להמשך טיפול ושיקום תודה רבה....

לרונית שלום, אכן שאלות חשובות. כאשר ישנו גורם חיצוני המביא להתפרצות הסכיזופרניה בדרך כלל ההבראה שלמה והמצב יהיה טוב יותר. הלידול היא תרופה נוגדת פסיכוזה ומתאימה, עם זאת היא מהדור הישן ולכן עלולה לגרום לתופעות לוואי רבות יותר מאשר התרופות מהדור החדש (לדוגמא ריספרדל). יתכן שהדיכאון הוא סימן לסוף המצב הפסיכוטי ומחשבות השווא ויתכן שהוא נגרם מהטיפול התרופתי אבל צריך לחכות ולראות. תמיד קיימת השאלה השניה האם לשתף פעולה עם מחשבות השווא או לסתור אותן ואז נוצר חוסר אמון. הפתרון המומלץ הוא להסכים שאיננו מסכימים. כלומר לכבד אותו שכך הוא מרגיש אבל לעמוד על כך שאת או המשפחה סבורה אחרת, לשכנע אותו שיש מקום לשתי דיעות ומותר לא להיות בהסכמה. באופן כזה שומרים על הקשר. מאחל לאחיך הרבה בריאות. דר' גיורא הידש