לד"ר הידש - לידה ללא חרדות - להקדים תרופה למכה..

שלום ד"ר הידש, אני בתחילת הריוני השני (שבוע 6), בת 31. לפני כשנה וחצי נטלתי סרוקסט למשך חצי שנה והפסקתי כי רציתי להכנס להריון והפסיכיאטר שלי (שממה שאני קוראת פה וברררתי במרכזים הטרטולוגיים לא כל כך מעודכן..) המליץ להפסיק לקראת ההריון. עברה לה שנה ללא סרוקסט, עם תמיכה מדי פעם של לוריוון ונוקטורנו ועכשיו אני בהריון. כרגע בלי סרוקסט (בינתיים שורדת), בלי נוקטורנו (כי אין עליו מספיק מידע) ומתחילת ההריון השתמשתי פעם אחת בלוריוון. קראתי פה בפורום, יותר מפעם אחת, שאתה רואה בתקופת ההריון תקופה טובה יחסית (אני עדיין מחכה לממוש נבואה זו..) וה"בום" לשיטתך מגיע אחרי הלידה.. חשבתי לעצמי ורציתי לשמוע דעתך: עדיין אינני יודעת האם אצליח לעבור את ההריון ללא סרוקסט (יש רגעים סבירים ויש רגעים שפחות..). במידה שכן, מה דעתך על תחילת טיפול בסרוקסט דווקא לקראת סוף ההריון בחינת "להקדים תרופה למכה" - לפני שתגענה החרדות/ דכאון שממילא צפויות בהעדר שעות השינה והמתח הרב סביב הטיפול בתינוק. המחשבה שלי היא שכיוון שאני יודעת שאני "מועדת לפורענות" - במיוחד סביב הנושא של ילדים, במיוחד בהעדר שעות שינה למה לחכות ולסבול חודש (אחרי הלידה) עד שהכדורים ישפיעו? מדוע לא להתחיל בסוף ההריון? בכלל מהם בעצם החסרונות בשימוש מתמשך בסרוקסט? למה לחכות לחרדות הנוראות והמשתקות ולא להתחיל בטיפול התרופתי בשלב הפחדים המתח וחוסר השקט (בו אני נמצאת כבר היום)? היה לי קשה עם הרעיון שאני נוטלת תרופות פסיכיאטריות אבל אחת שאני מסתגלת לכך, למה אפילו לסבול קצת? למה לחכות? הפסיכולוג שלי חושב שכרגע אני לא לגמרי "עונה לקריטריונים" כלומר מצבי לא עד כדי כך גרוע ואני שואלת למה לחכות? למה להמשיך לפחד מהפחד? להרגיש שהמשימות שמוטלות עליי ומחכות לי גדולות ממדותיי? .. אני יודעת שהארכתי... מאוד אשמח אם תוכל להשיב לי תשובה רצינית

לעלמה שבהריון, מזל טוב ואני מקווה ומאחל שהכל יעבור ויהיה לטוב עם הרבה אושר, אשתדל לענות תשובה רצינית. ברוב הדברים שאת כותבת את צודקת. כבר אמרתי מספר פעמים שהשאלה שמפחידה אותי ביותר היא אדם בריא שיבוא אלי ויאמר שהוא רוצה טיפול עם פרוזק או סרוקסט גם אם הכל בסדר, הוא רוצה להרגיש עוד יותר בסדר. השאלה הזו די מציקה לי כיוון שאין לי תשובה טובה וסיבה מספיק טובה לאמר לו שאסור. יש כמובן את התשובה הכללית, עדיף בלי כדורים מאשר עם.... כדאי להתגבר לבד וכך הלאה. אבל הוא יכול לענות לי, בשביל מה לסבול, או "אני רוצה להרגיש יותר טוב". כיוון שהתרופות אינן ממכרות וגם אינן גורמות לנזקים, ורוב האנשים הנוטלים את התרופות אינם סובלים מתופעות לוואי, אין לי ממש תשובה מדוע לא. ובטח שאי אפשר לאמר שאסור.... קל וחומר אצלך, את נמצאת בסיכון גבוה יותר להתפתחות דיכאון אחרי לידה ולכן יש הגיון רב להתחיל בטיפול עוד לפני הדיכאון, טיפול מונע. עם זאת צריך לזכור שאין שום ודאות ויתכן מאוד שתעברי את כל התקופה ללא דיכאון. ככול שמתקדמים בהריון התרופות בטוחות יותר. כלומר תרופה שנלקחת בשליש השלישי של ההריון היא פחות מזיקה מאשר בשליש הראשון. לכן הבטחון בנטילה הוא רב יותר לקראת סוף ההריון. עם זאת כל אדם לגופו, איני יכול לתת לך תשובה אישית כיוון שחסרים פרטים רבים, אפילו לדוגמא לא ציינת האם מדובר בלידה ראשונה או איך עברו הלידות הקודמות. ישנם עוד פרטים רבים המעניינים אותי. נקודה חשובה לא פחות היא נושא ההנקה. התרופות עוברות בחלב לתינוק. לא ברור אם הן גורמות לו נזק אבל מומלץ לא ליטול בהנקה. אבל שוב צריך לשקול את היתרונות מול החסרונות אצל אישה מסויימת. אמא בדיכאון היא גם כן בחירה לא טובה.... כך שיש הרבה מאוד הגיון בשאלתך, אבל תשובה אישית אפשר לתת רק אחרי הכרות מעמיקה יותר. תרגישי טוב והמון אושר דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש ותודה על תשובתך הרצינית (...!) אוסיף מעט פרטים להשלמת התמונה: מברוררים שערכתי במרכז הטרטולוגי נטען כי דווקא סרוקסט בסוף ההריון עלול להביא לתופעות גמילה אצל העובר (חוסר שקט וכדומה) - בניגוד, אגב, ללוריוון שעלול להביא להיפוטוניה אצל העובר (אם משתמשים לקראת הסוף) - כך שחשבתי על שילוב שיאזן את העובר ( - סוג של הלצה..). בנוגע להנקה ממה שביררתי עד כה כנראה שניתן ליטול סרוקסט בהנקה (לא פוגע באיכות החלב, לא עובר כמעט לתינוק). בעלי ואני תמימי דעים כי בריאותי הנפשית ושלוותי חשובים יותר מהסיכונים המיזעריים הצפויים (אולי) לעובר - ולכן החלטנו שאם יעלה הצורך לא אנסה (ננסה) להלחם בו וכן "נלך על התרופות" (אני אומרת נלך כי רציתי שזו תהיה החלטה משותפת לגבי הנזק הפוטנציאלי לתינוק..). עכשיו ההתלבטות היא האם להתחיל לקראת סוף ההריון (כבר עכשיו?) או לא. הלידה הקודמת (לפני שנתיים ושמונה חודשים) הניבה בת חמודה אבל לצידה התעוררו מרבצם שדים (שכנראה כבר היו שם הרבה זמן קודם) אבל "יצאו מהארון" אחרי הלידה. התקפי החרדה בעצם התחילו מספר חודשים אחרי הלידה כששבתי לעבודה (במשרה חדשה ונוספת). משם ההתקפים חוזרים, לכאורה, סביב נושאים הקשורים לעבודה אבל ההמשגה של הפסיכולוג שלי (ואני נוטה להסכים) שבעצם החרדות והמתיחות הן סביב האמהות ואפיק הביטוי הוא עולם העבודה. הפסיכיאטר שרשם לי את הסרוקסט בזמנו, חשב שהחרדות "יושבות" על דכאון סביב הלידה. המתחים שלי היום הם סביב המסוגלות שלי לתפקד היטב בכל המערכות בהם אני מעורבת ובעקר בטיפול בתינוק. עוד חשוב לציין (למרות שאני יודעת שאף אחד לא חי טוב בהעדר שעות שינה) עליי זה משפיע רע במיוחד... - אני חווה עצב, מתח וכדומה בזמן עייפות ומה שאני מכנה התקפי חרדה מגיע רק בלילות: אחרי שאני נרדמת לשעתיים, מתעוררת ואז מתחילה להיות מתוחה.. לא מצליחה לחזור לישון.. מתחילות בחילות.. רעידות.. שלשולים.. אני במתח איך אסתדר ביום הבא ללא שינה.. מה יהיה... בדרך כלל אני גם מוטרדת מאיזה עניין בעבודה.. אם אני מזהה תחילתה של התפתחות כזו בזמן ו"מקדימה תרופה למכה" - כלומר לוקחת לוריוון/ נוקטורנו בטרם העניין מתפתח- אני מצליחה לחזור לישון ולמחרת העניינים יחסית בסדר. ההסברים הדינמיים למצבי והופעתן של החרדות בלילות, סביב חוסר שינה, והילדה ברורים לי (יוצאת הלינה המשותפת בקיבוץ, הורות לא רגישה וכו..) אבל דווקא משום שהדברים ברורים לי, דווקא משום שאני יודעת כמה תובעני הוא תינוק חדש (במיוחד בלילות...), דווקא משום שאני מכירה את נקודות התורפה שלי אני חושבת להקדים תרופה למכה. מה דעתך עכשיו? שוב הארכתי... ושוב אודה מאוד לתשובתך הרצינית.