מחשבות אובססיסיות

לדר" הידש ולכל משתתפי הצוות חג שמח. בעלי סובל מזה כשלוש שנים מדכאון. הוא מטופל תרופתית ונעזר גם בשיחות טיפוליות. לאחרונה יש שיפור מה במצב רוחו, הוא חזר חלקית להתעניין בנושאים שבהם עסק קודם לכך והפסיק לדבר על מחשבות אובדניות. עדיין מתקשה לצאת מן הבית בו מרגיש מוגן (לדבריו) וטוען שהוא זקוק לזמן שלו. אני "מרשה לעצמי" לדאוג לו פחות. אך, יש בעיה אחרת שבגללה אני מתייסרת יומם וליל. אחד מבנינו מאוד כועס עלי ( מסיבות שאינן קשורות למחלת אביו). הוא מפגין כלפי עויינות רבה, עד כמעט ניתוק הקשר. יש כעת קצר בתקשורת, הוא מתחפר בעמדותיו. אינני יכולה להפסיק לחשוב עליו. אני אמנם מנסה לתפקד , אך הנני נתונה בלחץ מצטבר עצום, מתקשה לישון, ועסוקה כל העת במחשבות על בני. האם יש טעם להעזר בסוג זה או אחר של תרופה כדי להוריד את רמת הרגישות? אשמח לקבל תשובה. בתודה מראש

לאנה שלום, לפני שרצים לתרופות הייתי מנסה להאיר נקודה אחרת. מחלה של אחד ההורים היא מחלה של כל המשפחה, המחלה משנה את החיים לכל בני המשפחה ולכל אחד קשה להתמודד עם המצב לפי דרכו. כמובן שילדים בגיל ההתבגרות קשים יותר וקשה יותר להתמודד אתם. הייתי חושב שעדיף קודם כל להגיע למספר שיחות משפחתיות כדי לברר מה עובר על כל אחד עם המחלה של אב המשפחה. איני חושב שתרופות הרגעה כמו לוריוון או וואבן מדי פעם עלולות להזיק, אם תוכלי לשון טוב בלילה כבר תרגישי טוב יותר. אולם תרופות אלו לא במקום השיחות. תשמרו על עצמכם דר' גיורא הידש