חרדת מבחנים בגיל 10

בני בכיתה ד' ורוח התחרות בעוכריו. בבית הספר הוא תלמיד מצטיין ,לחלק מהבחינות לא התכונן ולאלו שכן התכונן תמיד בקש את עזרתי במיקוד החומר .לבסוף תמיד הוציא מאיות ומעלה,בקלות . לאחרונה עבר לבי"ס למחוננים , התחבר בקלות עם כל הילדים אך מאחר והיה לו מעט פיגור נכנס ללחץ כי הרגיש שהוא יודע פחות מהם. התגייסתי לעזרתו ועזרתי ל ולהשלים את החומר. עשה מספר מבחנים הכל היה כרגיל. כשהיע למבחן בהנדסה טען שאינו צריך להתכונן כי הוא יודע את כל החומר .בקשתי ממנו שיבנה לו מבחן דוגמא משום שהיגיע הזמן שיתחיל להתכונן לבד ללא עזרתי (זה היה בעצת חברתי). בזמן המבחן הוא פתר הכל (עם מעט טעויות) , התחיל לבכות ומחק הכל. המורה נגשה אליו , שלחה אותו לשטוף פנים אמרה לו שכל מה שכתב נכון . הוא היגיע הביתה , ספר מה קרה ולא רצה לשוחח על זה יותר. הוא בכה גם בבית כי ידע שלא הוציא ציון גבוה.אני אמרתי לו שזה לא נורא והוא מאוד כעס כי לדעתו זה מאוד נורא.למחרת היה לו מבחן באנגלית והוא כל הזמן אמר : " בטח גם מחר אני אכשל". שאלותיי הן : א. האם הלחץ שלו בזמן מבחן נבע מכך ש"נטשתי " אותו , בסבירות גבוהה? ב. האם זה בסדר שאני אומרת שזה לא נורא , כי הוא נאוד כועס? האם זה עלול לפגוע במוטיבציה שלו או בתחרותיות ? ג. מה לעשות כשהוא כועס על עצמו? ג. האם זה בסדר שאני עוזרת במיקוד ושינון החומר ? עד מתי זה בסדר ? ד. איך להנחות אותו לעבוד עצמאית? אני יודעת שהמכתב ארוך , אך זה משום שאני מאוד מוטרדת . אודה לכם אם תוכלו לענות על כל שאלותיי .

לדוריטוס שלום, כיום ישנן שתי התמחויות נפרדות. פסיכיאטריה של מבוגרים ופסיכיאטריה של ילדים ונוער. אני חושב שתצטרכי להתייעץ עם פסיכיאטר המומחה לילדים ונוער. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש