מה עושים שאין כבר אין כוח לכלום

יואבי הוא רק בן שנה וארבע חודשים, ילד אשון שכל אמא היתה רוצה, ילד נוח, חייכן, מאושר. רק אני לא מאושרת, והנקודת אור שמחזיקה אותי, בגלגל . מסלול חיים סדיר זה הא, אבל אם הוא זה שצריך להחזיק אותי, או שגם צריך להיות לי משהו משלי שיחזיק אותי? העבודה שלי שוחקת, לא מתגמלת, בלחץ תמידי, ואין לי כל סיפוק ממנה, רוב הזמן אני עובדת כפול, ועושה עבודה בפול גז בניוטרל, זה מתיש זה מאוס, ובשביל החוסר הנאה הזו והסיפוק אני נוסעת גם כל יום שעה וחצי, אבל כורח המציאות, כל הזמן אומר לי שאין מה לעשות כרגע וצריך להתפרנס המצב גם כך לא כל-כך טוב. אני עובדת ימים ארוכים של 1- שעות לפעמים כתוספת גם ימים קצרים, ובמים הקצרים הילד יוצא מוקדם מהגן ואז אין לי זמן פנוי , לפנאי משלי, אני בשלוש שנים האחרונות עובדת, בחברות סטרט-אפ שנופלות או קמות, וזה ין גלגל שלא נגמר הן לא יציבות, וזה לא תורם, עד שהתחתני וילדתי את יואב עבדתי 5 ימים בשבוע במסיביות ועכשיו אחרי שילדתי את יואב צריך לטפל גם בו בזמן שנותר. בעלי אומנם עוזר לי ובימים שאני מגיעה הביתה בשעה 20:00 בערב הוא מטפל בילד ולוקח ומוציא מהגן, וגם פה יש הרגשה של פיספוס, ומתי נשאר זמן לפנאי, אוף הכל מעצבן, מתיש, ואין לי כבר כוחות למרות שבתור בן-אדם ,אלי בייחוד לא רואים, אני גמורה, לא שמחה, איך לעשות יותר טוב.

לאורנה שלום, את מדברת על מצוקות החיים שזוגות צעירים עוברים, באמת אין זה קל, העומס גדול ובמשך השנים הקרובות בדרך כלל הוא רק גדל..... הפתרון הקל והנכון ביותר הוא בכל זאת לפנות לעצמך זמן פנוי ולמצוא גם זמן לזוגיות. לחשוב על חוג שמתאים לך, יוגה, יצירה, התעמלות או כל דבר שאת עושה לעצמך. כמו כן פעם בחודשיים (בסך הכל שש פעמים בשנה), לצאת עם בן הזוג לסוף שבוע, אפילו לצימר של פינוק ושקט והילד יהיה אצל ההורים . אין כמו מנוחה ואינטימיות כדי למלא את המצברים. אם אי אפשר להוריד בעומס, כדאי לחשוב היכן ניתן למלא את המצברים. שיהיה רק טוב ואושר דר גיורא הידש