לאריאל

אריאל היקרה, תודה לך על התייחסותך. אני שמחה לשתף אותך במה שעובר עלי משום שמה שכתבת נגע לליבי, ואני שותפה לסבל האיום של הטורדנות. אני סובלת כבר שנים רבות ממחשבה ספציפית שחוזרת על עצמה כל הזמן. במשך השנים היא חוזרת שוב ושוב. לפני חודשיים המחשבה חזרה ומאז אני חסרת שקט נפשי ומאוד סובלת. מדובר במחשבה מוזרה, לטעמי בכל אופן, אני חושבת כל הזמן על פעילות העפעפיים שלי. למרות שאני מודעת לתפקוד הפונקציונלי שלהן, איני יכולה לסבול את הוויתן. זה נראה לי פסיכי לחלוטין. המצב מתדרדר כל הזמן עד כדי תחושת עצבות נוראית. אני מבינה שאין צורך לחשוב על תפקודי הגוף אבל זה בלתי נשלט ואובססיבי לחלוטין עד כי אני מרגישה חוסר חיוניות ואף דיכאון. לאחרונה התחלתי להעזר בסרוקסט, אני מקווה שזה ישפיע לטובה. אני כל הזמן עצובה, מוטרדת ומרגישה לא שפויה. ולכן אני מתביישת לספר על המחשבה הזאת לאנשים שקרובים לי שמא יחשבו שאני מטורפת לחלוטין. זה אמנם נשמע לא רציני אבל זה גורם לי סבל. משום מה. מה שכתבת על הכחכוך נגע ללבי, משום שלפני כ עשר שנים הרגשתי בדיוק אותו דבר, וזה עבר מאליו. אם את מתעניינת בתופעות אובססיביות תקראי את הספר "הילד שלא הצליח להפסיק להתרחץ" מאת ג'ודית רפפורט, הוא מדבר על תופעות כאלה, ויש שם מקרים זהים למה שסיפרת בנוגע למנגינות. אשמח אם תכתבי לי את דעתך לגבי מה שכתבתי כאן. שיהייה לך רק טוב, נטלי

לנטלי שלום, אני חושב שאריאל כבר מבלה בחו"ל, היא בודאי תחזור בריאה ושלימה שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש