עדיין מיואשת

שלום ד"ר הידש, זו שוב אני, זו שכותבת מדי פעם לעדכן. צר לי אך גם הפעם המצב רע. בשבוע שעבר הייתי בביקור החודשי אצל הפסיכיאטר שהיה עד לא מזמן גם המטפל שלי ושאלתי אותו מה קורה עם התרופות (אני לוקחת 300 מ"ג אפקסור ו-100 מ"ג טופמקס) כי הדכאון והחרדות חוזרים, (הדכאון בעצם אף פעם לא עזב) והוא די הוסיף לדכאון שלי כי אמר שבעצם אין לו תרופות אחרות להציע לי, כיון שכולן עובדות על אותו עיקרון (או נוירוטרנסמיטר, ליתר דיוק, והוא נחשב למבין בתחום), והן לא ישפיעו טוב יותר, וגם אם קיים סיכוי קלוש שישפיעו אולי טוב יותר, הרי שיהיו להן תופעות לוואי, כולל השמנה, שהיא תופעת לוואי מאוד לא רצוייה עבורי, שכן אני שמנה מאוד. ז"א שנגזר עלי לחיות עם הדכאון לתמיד. בנוסף הוא נסע לחודש וחצי, והציע לי לנסות לפנות למישהי אחרת, לצורך טיפול פסיכולוגי. זו תהיה המטפלת הרביעית שאנסה, וכבר אין לי כוח, לא פיזי ולא נפשי, למה אי אפשר פשוט למצוא לי תרופה שתעזור לי להרגיש יותר טוב????????? אומרים שדכאון זו מחלה, אז למה אצלי היא חשוכת מרפא? האם באמת ייתכן שדבריו של הפסיכיאטר נכונים ושאם אני מגיבה כך לשתי תרופות נוגדות דכאון (פרוזק ואפקסור) אין טעם להמשיך ולנסות אחרות? ואיזה סוג של טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לדכאון כמו שלי, אם בכלל? תודה על ההתייחסות יעל

ליעל שלום, צר לי לשמוע על כך שהמצב לא יותר טוב אבל בכל זאת אנסה לעזור. ראשית לטפול הפסיכולוגי. אני מניח שעברת טיפולים דינמיים ולכן אני מציע לנסות משהו אחר, ובעיקר טיפול קוגניטיבי שהוא מומלץ לדיכאון. בקשר לתרופות. מה שהרופא אמר הוא נכון בקשר לתרופות נוגדות הדיכאון, אבל אנחנו מנסים להוסיף תרופה שתגביר את השפעתן כמו טופמקס או ליטיום. כך שבהחלט יש מה לעשות. הליטיום למרות תופעות הלוואי שלו, מאוד מומלץ. תשמרי על קשר שבת שלום הידש