לד"ר הידש שלום

שלום לך ד"ר הידש המקסים. אני זקוק דחוף לעזרה. שבע שנים לא הייתי כאן לא הייתי מודע למשמעות של הטראומה ושל התפקוד הגרוע שלי בחיים. נתתי לעצמי הזדמנות שאצליח לתפקד ולעבוד הרבה הזדמנויות כולם אמרו לי שאני צריך לטפל בעצמי אבל לא הבנתי אותם. כל הזמן הזה (7 שנים) השתדלתי ללכת כמה שפחות לרופאה המשפחה שלי כדי שלא תשאל אותי על עצמי מה אני עושה במה אני עובד וכדומה בקושי במקרים של דלקות בגרון עם כאבים חזקים הייתי הולך אליה לא רציתי ליצור רושם שיש לי בעיה ולכן לא אמרתי את האמת שאני לא עובד ולא מתפקד ושאני מדוכא ושלא בא לי לחיות ושאני מוצף בזכרונות טראומטיים. פחדתי שאני יהיה רשום במחשבים משהו קשור לבעיות נפש כי לא רציתי לאבד הזדמנות עתידית להוציא רשיון נהיגה ופחדתי שיכלאו אותי במוסד פסיכיאטרי. כיום לאחר סבל הולך ומחמיר מבחינה כלכלית ולחצים חברתיים ולאחר שהתפקוד הולך ויורד עוד יותר אני מבין שאני צריך עזרה אבל הפחד מהפסיכיאטריה תמיד איתי (אפרט בהמשך). כיום נקלעתי לקשיים כלכליים וחובות מביטוח לאומי לשלם ואין לי כסף כי לא עבדתי לעולם והייתי גר בשכירות שאימי צריכה לשלם עבורי אבל הורי דורשים שאגש לטיפול ואז ממילא אקבל עבור התקופה שלא הייתי בה שפוי (7 שנים). אין לי כסף לשלם את החובות שהזנחתי כבר כמה שנים אבל עכשיו כשאני מתעורר להבין שאכן כולם צודקים ואני באמת צריך טיפול (ההבנה באה משרשרת של סיבות שנוצרו} והדבר הנכון לעשות כדי להתחיל לקום זה להגיש בקשה לנכות ולטפל הבעיה היא שהיות ושמרתי שבכל מקום פורמלי לא ידעו עלי(שאני בעצם חולה נפש שלא מסוגל לתפקד) אז דפקתי את עצמי כי כיום אני חייב להוכיח שהייתי חולה נפש במשך 7 שנים על ידי מכתב מהרופאה שלי שמכירה אותי בתור אדם משכיל אחראי(וכל השטות שעשיתי בגלל שפחדתי מרופאים). אני זקוק לעצה ממך מה לבקש מהרופאה ואיך להגיד לרופאה שלי שאני בעצם משהו אחר ממה שהיא חושבת עלי. בעצם איך להגיד את הדברים כדי שהיא תבין אותי ותתן לי מכתב מתאים שאני נמצא במשבר ולא מתפקד כבר שבע שנים. הרי הם רוצים מכתב מרופא מטפל שבמשך כל השנים האלה הייתי חולה במשבר. ברור שיש לי בעיה נפשית וברור שהייתי אז עוד יותר בבעיה(כי עכשיו לפחות אני מודע שצריך לעשות משהו) יעידו על מצבי כל דודיי וכל קרובי משפחתי ושכניי וכל מי שמכיר אותי באמת. כולם תמיד היו מנסים לשכנע אותי ללכת לטיפול והייתי מתעצבן והם יודעים שאני פוחד מרופאים ומהממסד הרפואי. היו מגיעים אלי מכתבים מעמותה נגד כפייה דתית וחומר הסברה על הפסיכיאטריה שמאשפזים אנשים ומעלימים אנשים וכולאים אנשים בכוח ואני פחדתי (ועדיין פוחד)שיחטפו אותי ויכלאו אותי במוסד פסיכיאטרי ואני כמובן פחדתי פחד מוות כי גם הייתי בכלא צבאי(על נפקדות)וסבלתי שם ופחדתי להיות סגור עוד הפעם. אמא שלי שאני מאוד אוהב דאגה לי שאני לא רוצה טיפול ושאני לא מודע לבעיות שלי הייתה שואלת פסיכיאטרים מה לעשות היא ראתה שאני מפחד כל כך מפסיכיאטרים לא הייתי נותן לה בכלל ללכת לרופאים או להיתיעץ עלי עם אחרים והייתי עושה הכל כדי לדחות כמה שיותר אפשרות שמישהו יהיה בהתיעצות עלי עם רופאים או אנשי מקצוע. היא ידעה גם שאני מתכוון בעתיד להוציא רשיון נהיגה ולהיות מוכר זה יזיק לי להוציא רשיון וזה מאוד מאוד חשוב לי להוציא רשיון נהיגה מפני שאני כל הזמן הולך ברגל לכל מקום כי אין לי ברירה אחרת(אין כסף לאוטובוסים) והסבל היה רב משום שאני נאלץ ללכת ברגל מרחקים מאוד גדולים שעות רבות. הפחד שלי מפסיכיאטריה היה לא רק בגלל הפחד לאיבוד ההזדמנות לרשיון אלא בעיקר בגלל כל הדברים שאמרתי מקודם והכל ביחד גרם לי לפאניקה כשהייתי שומע על פסיכיאטריה שהייתה מאיימת עלי. היות ואמא שלי ידעה שאני פוחד מאוד מפסיכיאטרים היא חסכה את כל הכסף שלה מהעבודה בשביל לתת לי רופאים פרטיים כדי שאשתף פעולה סוף סוף לקבל טיפול ואז שילמה לרופא פרטי וביקשה ממני ללכת אליו ואמרה לי שזה בטוח ואף אחד לא ידע על זה אבל אני כמו שאמרתי הייתי טיפש וחשבתי שהכל בסדר איתי ואני פשוט עצלן ואוטו טו אתחיל לעבוד ואז היא שילמה הרבה כסף כדי שיבוא לבית ואני לא רציתי להיות שם אבל הוא דיבר איתי הרבה זמן שאל אותי שאלות ואני התביישתי לא רציתי להעליב אותו שיש כאן טעות (כך חשבתי פעם) ובסוף נתן גם מרשם לכדורים (אחרי כמה ימים זרקתי את המרשם). אחרי כמה ימים אימי התקשרה (כנראה שהמצב היה חמור כי אני בכיתי הרבה וראו כולם שאני עצוב ) ואז כל פעם הייתי מדמיין שהוא עומד להגיע לבית ומקבל דופק מהיר והוא בא הביתה אחרי כמה שבועות(או חודשים אני כבר לא זוכר)ואני הצלחתי לברוח מהבית ואחר כך הוא בא שוב הביתה בערב ואני ברחתי למקלחת כי לא יכולתי לברוח מהבית מפני שהם היו בסלון הוא דיבר עם הורי ואני הייתי בפאניקה נראה לי שהפסיכיאטר הזה נפגע ממני נראה לי שהוא חושב שיש לי משהו אישי נגדו אבל בתקופה ההיא (והיום גם קצת) היה לי פחד מוות מפסיכיאטרים. שמעתי דיבורים על זה שהטיפול התרופתי שלי צריך להיות משולב עם שיחות. כיום דברים השתנו ואני רואה שדברים שהייתי יכול לעשות בעבר כבר קשה לי. אני רואה שאם חשבתי שאצליח במשך הזמן לסדר את החדר לעבוד להיות עצמאי להתחתן ללמוד להיות אחראי וכדומה כמו השאיפות של כל צעיר עם הזמן אני רואה שלהיפך זאת אומרת לא רק שאני לא יכול להשיג את זה אלא שגם אני מאבד עוד יכולות אחרות של העצמאות כך שהקשת של התפקודים שאיבדתי הולכת ומתרחבת לשאר התחומים ומתפשטת להמון דברים אחרים למשל אפילו לשירותים קשה ללכת ואני ובאותו זמן חרד למה אני לא מסוגל דברים שאני מאוד רוצה לעשות אני לא מסוגל דברים אלמנטרים ואני שונא את עצמי ובחרדה על זה שאני לא מתפקד המיטה מושכת אותי אליה השרירים הופכים להיות משותקים ורק החרדה מהמצב המחמיר נמרצת ודוהרת בגוף והראש עובד על הזיכרונות הקשים שמציפים לי את המוח על מה שקרה לי . אמא שלי אשה ענייה מפרנסת את עצמה ואת כולם תמיד היא פרנסה את הבית (גם כשהיינו ילדים) לא זנחה אותנו לעולם מתוך דאגה חזקה לשלומנו את כל החסכונות שלה לעתיד שלה נתנה לנו לטיפולי שיניים לבתי ספר לאונברסיטאות(של אחיות שלי) לקוסמטיקאיות ולכל דבר והיו הרבה דברים (אני היחידי שלא הייתי אנוכי ואמרתי לה את צריכה לדאוג לעצמך} אבל היא היחידה שדאגה להחזיק את הבית לפרנסה וכל הצרכים שלנו(של הילדים ושל אבא שלי) רק חבל שהצרכים של אבא שלי להמר על מכוניות ישנות ולשפץ אותם סחטו את החסכונות של אמא שלי. אמא שלי עובדת קשה מאוד כי האחיות שלי הנשואות מבקשות תמיד עוד ועוד בלי רחמים על העתיד שלה. אני מבין שאם לא אעשה סוף למצב שלי לא אעזור לה (היא עזרה לנו ולמעננו נתנה את עתידה והקריבה את כל כולה ואני רואה שהאחיות שלי לא מעריכות את זה למרות שהן קיבלו תמיד יותר) ואני מרגיש צורך להחזיר לה טובה כי זה צריך להיות הדדי לכן אני חייב לעזור לעצמי לצאת מהחובות הכלכליים ולשלם בעצמי מכל כסף שאקבל בעתיד . לאחרונה ממש גילתי פורום של ד"ר גיורא הידש ואני רואה שהוא מקסים והוא לא משתף פעולה עם המשטרה לכלוא בכפייה את מי שמדבר איתו בפורום אני חשבתי שאם פסיכיאטר מתקשר עם אנשים באינטרנט אז הוא יכול לאתר את מי שזקוק לעזרה נפשית ולהורות על אישפוזו. אז קראתי הרבה תשובות שהוא עונה וראיתי שאפשר לבטוח בו כתבתי לד"ר הידש דברים והוא מקסים והיחיד שאני מסוגל להתיעץ איתו כאמור אני לא מתפקד מאז השתחררתי מהצבא לא עבדתי ולא עשיתי כלום ויש לי חובות כספיות וביטוח לאומי דורש שאשלם עבור כל השנים כאילו עבדתי ואני חייב מכתב מהרופאה אני זקוק לעצה ממך מה לבקש מהרופאה ואיך להגיד לרופאה שלי שאני בעצם משהו אחר ממה שהיא חושבת עלי. בעצם איך להגיד את הדברים כדי שהיא תבין אותי ותתן לי מכתב מתאים שאני נמצא במשבר ולא מתפקד כבר שבע שנים. הרי הם רוצים מכתב מרופא מטפל שבמשך כל השנים האלה הייתי חולה במשבר ולא תפקדתי . בבקשה

לאבי שלום, מצד אחד שמחתי לקבל את מכתבך מפני שסוף סוף אתה עושה משהו לקדם את עצמך. בצד השני מצאתי בו המון סבל ותיסכול ופחדים והצטערתי מאוד שהמצב כזה במשך כל כך הרבה שנים. אני שמח שאתה כותב ואתה מוזמן לכתוב עוד, כרגע נראה לי שזו התקשורת היחידה שבה אתה יכול לספר על מה שעובר עליך, כך שאתה בהחלט מוזמן להמשיך. לשאלתך, אני חושב שרופאת המשפחה לא תעזור בהרבה, היא אינה יכולה להתייחס למה שלא כתוב בתיק, מקסימום היא תכתוב את מה שאתה מספר לה. אני חושב שאין לך ברירה אלא להגיע לפסיכיאטר שמבין יותר בדברים הללו, או ליצור קשר עם הפסיכיאטר שהיה אצלכם בבית והוא יכתוב מכתב על מה שהוא מצא באותה התקופה, מכתב זה עשוי לעזור לך מאוד. אבל הצעד הראשון הוא שלך, אתה חייב להגיע לביטוח לאומי, לבקש שם את הטפסים לתביעה להכרה בנכות ולמלא את הטפסים ולהגיש אותם. את החומר הרפואי ומכתבים של רופאים אפשר להשלים אחר כך, קודם כל תמלא את הטפסים של התביעה ומכאן תמשיך. אתה כותב הרבה מאוד על אמא שלך, אשר עבדה קשה כל החיים וכבר מספר שנים היא מתוסכלת מהמצב שלך ואינה יודעת מה היא יכולה עוד לעשות כדי שתשנה את עמדתך ותתחיל בטיפול אשר עשוי לעזור לך? אם כבר לא למענך אז למען אמא שלך כדאי לפנות לפסיכיאטר שיש לך אמון בו ולהתחיל טיפול, תחילה בתרופות ואחר כך להוסיף טיפול פסיכולוגי. הפסיכיאטרים הם רופאים ותפקידם לעזור לאנשים, אין להם כל סיבה לכלוא אנשים או לרדוף אותם. אם אינך מסוכן לאחרים או לעצמך אין שום אפשרות לאשפז אותך בכפיה....כך שאתה יכול להיות בטוח, אלו פחדים אבל המציאות הרבה יותר בטוחה. בודאי שאתה מוזמן להמשיך וגם לשאול שאלות נוספות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום. אני מאוד מודה לך על התמיכה . אימי כבר הגישה טפסים של ביטוח לאומי. ואתמול ביזמן שכתבתי לך בערב רופאת המשפחה נתנה לה הפניה בשבילי לבריאות הנפש למרות שאמא שלי פנתה לבריאות הנפש וכל הזמן אומרים לה שאני צריך לבוא ולשתף פעולה אבל הייתי פוחד ואף פעם לא באתי. וגם עכשיו אני לא אלך כי אני לא מה להגיד להם אבל לפחות עכשיו אני רוצה ללכת בגלל שאני רוצה לטפל בבעיה ומה שמתמרץ אותי ללכת לבריאות הנפש זה שאוכל לקבל מהם פתק שהייתי חולה נפש במשך כל השבע שנים כדי שאתגבר על החובות מביטוח לאומי אבל אני לא הולך כי אני לא יודע מה להגיד בבריאות הנפש. זו הסיבה היחידה. באיזה גישה לבקש מהם את זה האם ישר בפגישה הראשונה או מה ? האם להגיד להם במפורש שאני צריך פתק כזה או שאם אעשה את זה הם יסרבו. אני לא יודע את הגישה הנכונה ורציתי ממך שתגיד לי איך לומר להם את האמת בגישה הנכונה ביותר

אבי שלום האם את רק מודאג מביטוח לאומי ? האם אתה לא רוצה לשנות את חייך ולהתחיל לחיות ולעבוד או ללמוד ? אנא טפל בעצמך ותתחיל לחיות חבל סתם בזבזת 7 שנים לגבי ביטוח לאומי את זה אפשר לסדר או לשלם את החובות שאתה חייב לביטוח לאומי

לאבי שלום, כל הכבוד וטוב שהתחלת עם הצעד הראשון. לעתים הצעד הראשון הוא הקשה ביותר.... אני חושב שכדאי לך להיות טבעי, אתה יכול להביא את המכתב הראשון שלך ולהראות אותו לרופא למרות שאין בטחון שהוא יקרא אותו. תן לשיחה לזרום ותראה מה יקרה, תקבל תשובה לגבי הביטוח הלאומי בסוף הפגישה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש