שיעבור כבר היום

קמתי בשיא המרץ היום. החלטתי לא להשאר בבית, יצאתי, עשיתי את כל הסידורים, עשיתי קצת כיף, קניתי ספרים. יום סבבה, אבל משהו בצהרים השתנה, אין לי מושג מה, עצבות נוראית שכזו. התעלמתי מזה, ניסיתי להיות עסוק כמה שאפשר, אבל זה רודף ולא עוזב. לא מצליח להבין מה מטריד אותי. לא מצליח אפילו להבין מה אני מרגיש, האם זו עצבות? בדידות? כעס? מה? בערב ראיתי סרט, בדרך כלל אני בוכה בסרטים (אל תספרו לאף אחד), לא הצלחתי לבכות, אוף זה עיצבן אותי. האם התרופה הזו חוסמת את הרגשות שלי? מה זה אומר עלי? מה זה אומר בכלל? אני אחכה עוד עד שהיא תפעל באופן מלא ואז יהיו לי רק רגעים שמחים? מין היי כזה כמו שאני חווה? ואז ה"אני" שלי עם כל הרגשות האחרים יעלם? הפגישה עם הפסיכיאטר נדחתה בשבועיים ביוזמתו. הסכמתי לזה. כשהיתי אצלו הוא היה מקסים, מבין ואמפטי. אבל בשיחה שבה דחה את הפגישה, אפילו לא שאל איך אני מרגיש. הוא גם לא זכר מה הוא רשם לי. שיעבור היום הזה מהר, סליחה אם יצא לי ארוך. ערן

לערן שלום, באמת זוהי תקופה מבלבלת, מצד אחד אתה מרגיש כבר יותר טוב ומצד שני עדיין אין השפעה מלאה לתרופה וישנן גם נפילות. אתה תרגיש טוב יותר אבל עוד עלולות להיות נפילות בזמן של ההרגשה הטובה, אני כותב זאת כדי שתהיה מוכן לנפילות או לירידות שיהיו כאשר הרגשתך תשתפר. חוסר היכולת לבכות קיימת פעמים רבות כאשר נוטלים את התרופות נוגדות הדיכאון. אבל שאלתך השניה מאוד מעניינת ואני תמיד שואל את האנשים מה קורה? האם באמת האופי משתנה? בקשתי היא שתשמור את השאלה במשך חודש או חודשיים וכאשר תרגיש טוב עם התרופה תשאל את השאלה שנית. תשאל את עצמך ואת האחרים ואני כבר סקרן לדיון שיתפתח. שיהיה רק טוב ומחר יותר טוב ביי הידש

הי ערן אני מקווה שהיום תרגיש הרבה יותר טוב. צריך לזכור שהדרך לשיפור במצב רצופה עליות כמו גם ירידות. צריך לקחת את הירידות בפרופורציה, להגיד היה לי יום פחות טוב אבל מחר יהיה אחרת. לגבי הפסיכאטר, לא בסדר שהוא לא התעניין בשלומך ובטח שלא זכר את הכדור שאתה לוקח. אני חושבת שכדאי שתבחון את רגישותו בפגישות הבאות ותעשה את ההחלטה הנכונה. ערן, אני מחזיקה לך אצבעות לשיפור ואנו כולנו פה יחד איתך שלך, אריאל

אני קורא את מה שכתבתם לי ואני יודע שזה נכון, שאני צריך להתעזר בסבלנות ולחכות לעליה. אבל כשאני ככה אני לא מצליח לגרום לשכל שלי להקשיב. רצים לי כל הזמן מחשבות וקשה לי לעמוד מולם, לשכנע שיהיה טוב. זה בדיוק כמו לפני שהתחלתי לקחת את הכדורים, אבל עכשיו כבר לא נותר לי כוח להלחם. זה מתיש. אני רואה הכל שחור, לא מוצא טעם בכלום, לא מוצא טעם בחיים. איך זה יכול להיות?????? אני צריך כל הזמן לשכנע את עצמי שמה שאני רואה ומרגיש עכשיו הוא לא אמיתי, אבל זה לא עוזר. אז מה כן אמיתי ומה לא? בחיים לא חשבתי שאגיע לשפל מדרגה כמו זה, זו ממש אומללות. אז שיעבור גם היום הזה ומהר!!!