דיכאון אחרי תאונת דרכים

שלום, לפני כחודשיים עברתי תאונת דרכים (תאונה של אוטובוס - הרוגים ופצועים רבים). נפצעתי באורח קל בתאונה - פגיעות רגילות של תאונה דרכים, מכות יבשות, כאבי שרירים וכו'. אפשר להגיד שהתאונה גרמה אצלי למשבר - ראיתי אנשים מתים, פצועים, והבנתי כמה החיים שלנו ארעיים ומקריים. מקום הישיבה שלי בזמן התאונה הציל אותי, אך איני יכולה להשתחרר מהמחשבות שאילולא ישבתי היכן שישבתי, הייתי נהרגת גם כן. מאז התאונה אני מחפשת משמעות לחיי ואיני מוצאת. כדאי לציין שלפני כחצי שנה איבדתי דוד יקר, והמחשבות הללו הצמיחו ניצנים כבר אז. אני סטודנטית, פעילה חברתית, במערכת יחסים חמה ואוהבת, ובכל זאת, קשיים כלכליים והכאבים מהתאונה רודפים אותי ולא מרפים - איני מבינה מדוע אני כאן, לשם מה? איני מצליחה להתנתק מהעובדה שיום יבוא ואמות, ואמנם אני מדמיינת את היום הזה כשאני מבוגרת, אבל לא מבינה מה זה משנה אם זה יקרה בעוד כמה שנים או עכשיו. הרי המוות שלי יסב לאנשים סביבי כאב, ואני גם אחווה כאב כשהאנשים הקרובים אליי ימותו, אז עדיף שזה יהיה מוקדם מאשר מאוחר, כך הכאב יהיה פחות נורא. אני לא אדם דתי, ומעולם לא הייתי. אמנם הלכתי להגיד 'הגומל' אחרי התאונה, אך הרגשתי שאין בזה טעם. אני מקנאה באנשים דתיים - נראה שברור להם מדוע הם כאן. כנראה שהאמונה שלהם בחיים שאחרי המוות מחזיקה אותם מול כל צרה בחיים, אך כאמור - אני לא מאמינה בכך. אחרי התאונה הרגשתי פספוס שלא עשיתי את מה שרציתי לעשות בחיים שלי - לא טיילתי בחו"ל כמו שרציתי, אני מבזבזת זמן בלימודים במקום לבלות כל רגע שאני יכולה עם האנשים האהובים עליי, ואני מוצאת את עצמי מבזבזת זמן על אנשים וויכוחים מיותרים. אמנם בימים שמיד לאחר התאונה המשפחה שלי תמכה בי, אך כיום, נראה שאני בסדר, או שהם פשוט מעדיפים להתעלם - אבל אני מרגישה שאני זקוקה לעזרה. חיפשתי פסיכולוגים שמתמחים בדברים מהסוג הזה, ולא מצאתי, מה גם - שאין לי כסף או זמן לזה. אני צריכה להשלים מטלות מהלימודים אשר נדחו עקב הפציעות, וברגע שאוכל, אני צריכה להתחיל לעבוד. ובתוך כל זה, שוב - אני לא מבינה למה לי לעשות את הכל. החיים נראים לי כמו סבל מתמשך, אני לא מבינה מה אני עושה כאן. מקווה שתוכל לעזור, א