משפחתי מסרבים אירוסין עם סוכרתי

שלום לכם אני עומד להתארס עם מישהו בן 25 שיש לו סכרת נעורים מגיל 6..עם משאבה ויש לו גם ציליאק כבר משנה .הורים שלי מסרבים באופן מוחלט על הקשר הזה בגלל המחלה.חששות בקשר לפוריות סיבוכים בעתיד בכליות כלי דם ועיניים והתקפי לב גנטיקה לילדים ועוד...פשוט כל המידע שיש להם שאבו מהאינטרנט וגם מרופא המשפחה שלא המליץ על הקשר הזה וטען שהסיבוכים יופיעו גם אם הסוכרתי מאוזן כי הגוף פשוט מתעייף.אני מאד מתוסכלת ומיואשת כי אני כל כך מבולבלת..כל בני משפחתי מתנגדים לזה ואינני מצליחה להבין...כל רופא אומר אחרת וכל האתרים באינטרנט מאכזבים.. האם באמת הגוף מתעייף אחרי הרבה שנים עם המחלה?כלומר יש קשר בין זמן הופעת המחלה לבין תחילת הסיבוכים האלה?? האם זה יעבור לילדים?יפגע בפוריות וביחסי המין?נכון שזה אין קשר בין האיזון לבין הופעת הסיבוכים?כלומר הסיבוכים יופיעו בכל מקרה תענו לי בבקשה מה אפשר לעשות להרגיע את משפחתי

"אני" היקרה זה שבכלל רשמת את ההודעה כאן בפורום, אומר שהקשר הזה חשוב והאדם שאת נמצאת איתו יקר לך. יש לי סוכרת "נעורים" מגיל 24. כרגע אני בן 37. התחתנתי בגיל 29, את אשתי הכרתי בגיל 22. כל מה שאני בא להגיד מתוך המספרים האלה - תשאלי את משפחתך, מה הם היו אומרים לו היית מתחתנת וכעבור שנתיים הייתה מתגלה המחלה של בעלך? היו ממליתים לך להתגרש? נקודה הבאה: כשרמות הסוכר בדם מאוזנות (ועם משאבה זה המקרה לרוב), אין שום "גוף מתעייף" - הוא פשוט מקבל את ההורמון הדרוש לו ממקור אחר. אינסולין הוא לא תרופה, אלא תחליף להורמון הטבעי שהגוף הפסיק לייצר. שמירה על רמות סוכר תקינות, הופכת את חולה הסוכרת Type I להיות שקול מכל בחינה לאדם ללא סוכרת. לגבי יעוץ גנטי - אני מציע שתתייעצי עם אנדוקרינולוג מומחה, שיסביר לך במילים מלומדות מה המשמעות, והיא מעודדת למדי. לגבי צליאק - זו מגבלה לא קטנה, שאני מכיר לא יותר טוב ממך, לכן אני גם לא בא להסביר. בקיצור - את הסוכרת ניתן לנהל, ואפשר לחיות איתה חיים נורמליים לחלוטין - לטייל בעולם, לגדל ילדים בריאים וכו'. העולם הוא מקום מאוד הפכפך, שאת אף פעם לא תוכלי לדעת מהיכן ואיזו צרה יכולה לבוא ומתי, אז די לצרה בשעתה, אם את מאושרת עם החבר שלך ורואה בו בן זוג ראוי לחיים - קטן עלייך הסוכרת שלו.