פיצול או איחוד? אם אפשר להסביר בבקשה

שלום, קראתי הרבה על מדיטציה אבל בסופו של דבר יש משהו ברעיון הבסיסי שקשה לי להבין: מצד אחד, מדובר על הפיכה מ"שניים" ל"אחד", כלומר איחוד של התודעה, להפסיק את הנוהג להסתכל מהצד ולפרש את הדברים במקום לחוות אותם. מצד שני, מדובר על "עדות", כלומר להיות עד למחשבות שלך, וזה שוב מחזיר לפיצול ולחלוקה ל"שניים". השאלה הזאת כנראה לא משנה מבחינת הטכניקה, אבל מעניין אותי מבחינה תיאורטית, איך הרעיון של העדות, להיות עד למחשבות שלך, מתיישב עם הרצון ה"איחודי". תודה! וחג שמח

ואוסיף עוד שאלה אם אפשר, לגבי משהו שהפריע לי בעבר כשתרגלתי מדיטציה ובסופו של דבר גרם לי להפסיק בינתיים. העיסוק עם ה"תודעה", בעיקר בעבור מתרגלים עם נטייה לעסוק גם ככה הרבה בתודעה (במילים אחרות, נוירוטיים, למרות שאני לא בעד הכינוי הזה...), עלול להיות בעייתי. אחרי שהתחלתי לתרגל מדיטציה, הרגשתי שרמת ה"נוירוטיות", העיסוק בתודעה שלי, בחינת מצבי התודעה, הסתכלות על התודעה כל הזמן מבחוץ - כל אלה מתגברים. הרגשתי יותר מתמיד נטייה להסתכל מבחוץ על דרך המחשבה שלי, לבחון אותה, לבדוק שינויים בה, וכו', ופחות ופחות "טבעי". היו ימים שההרגשה היתה ממש של אובדן היכולת להיות טבעי, סתם ככה. בסופו של דבר הרגשתי שהתהליך הזה פוגע ברגיעה שלי ולא תורם לה, והפסקתי לתרגל. האם נתקלת בזה אצל תלמידים? תודה רבה

במובן מסוים זה דומה לשאלה הקודמת. קודם חבל לי שהפסקת לתרגל. נשמע מדבריך שדווקא התעוררת והתחלת לשים לב למוח המותנה עם מחשבותיו המותנות בתוצאות העבר. בחויה שלי כמתרגל וכאחד העובד להיות מודע יותר ויותר העדות או ההתבוננות במחשבות ובהתנהגות שלי אינה אובססיבית או נוירוטית . עלינו ללמוד להיות התודעה עצמה! זה הסוד. כאשר המוח הדואג, הכואב או הכעוס מתחיל להשתלט אני בדרך כלל ניגש לנשימה ומשקיט אותו. אני מבין יודע שעכשיו יש לי מחשבה מותנית שאינה קשורה למציאות כפי שהיא. אני שמח שהיא הופיעה כי עכשיו יש לי את היכולת לבחור אחרת. למשל אשתי אומרת לי משהוא פוגע ומיד עולה האגו והמוח המותנה מתחיל להשתולל – אני מתבונן ומחליט לא להגיב , כלומר אני המאסטר ולא הדחפים הטבעיים שבי. כאשר אני מגיב זה בשיקול דעת ובצורה כזו שבונה את מערכת היחסים ומשדרגת אתה ולא הורסת אותה. " טבעי" משמעו להישאר בדחפים הטבעיים, החיתיים שבי ולתת להם לנהל אותי.. אלה שמנוהלים לא מצליחים להתגבר וחיים כאוטומט. עולה כעס – כועסים . רוצים לקנות משהו – קונים. רוצים לאכול – אוכלים. האדם הוא רצון לקבל. כפי שאמרתי בתשובה הקודמת – הסוד הוא לכוון את הרצון הזה לעשייה למען הכלל , למען השפעה. ואז לאט לאט אותה פיצול הוא בכלל לטובתי כי הוא מלמד אותי מה עוד יש לתקן בי , מה נותר עוד להפוך לרצון להשפיע. ככה מתקדמים בסולם הרוחני. אין צורך כל הזמן להיות בבדיקה . ברגע שעולה דחף או רגש או מחשבה מסויימת זה נהפך להיות חלק ממך להבין האם לפעול לפי המחשבה או לתת לה לחלוף. כאשר אתה נותן לדברים להיות אין תחושה של חוסר טבעיות ו " נוירוטיות". הרוגע מגיע כאשר נמצאים ברגע. לא סתם המילים מאותו שורש. תן לדברים להתרחש מול עיניך , בחר על פי מה שנכון לנשמה שלך , בחר מאותה נוכחות שהיא אתה ( קו האמצע בשאלה הקודמת ) ואז תחווה שמחה. להלן ציטוט מאחד ממאמרי : "התחושה אפילו לזמן קצר ביותר בשעת המדיטציה של רוגע, שלמות וסיפוק מתחילים לחלחל פנימה וללוות אתכם גם במהלך היום לאחר שיצאתם מהמדיטציה. האיזון האמיתי אליו אנו שואפים להגיע , האושר האמיתי מגיע מהיכולת להכיל בתוכנו את הפיצול התמידי הקיים בנו ולהכיר בו – הפיצול בין האגו והאני גבוה. כל כוח מושך לכיוון אחר - רגע אחד אני רוצה לעשות טוב ולחפש אחר רוחניות ורגע אחרי אני מפחד מה יהיה עם המשכנתא. רגע אחד אני שמח על כל מה שיש לי ורגע אחרי אני אומר לעצמי – אבל עדיין אין לי את זה ואת זה... האם צד אחד טוב יותר מהשני ? האם יש רע אבסולוטי , מוחלט, שבגללו אנו לא מאושרים? האמת היא ששני הצדדים נחוצים וחשובים. תודעה גבוהה, כזו המצליחה להתעלות לרגע קט מעל נכון ולא נכון, יפה ולא יפה, רע וטוב , תודעה המתעלה מעל כל מונח ודיעה מסוגלת להיות בו זמנית בכמה מצבים ולהבין כי הצעד הראשון לאיזון המיוחל, לתחושת האושר אותה אנו מבקשים מתחיל, ברגע בו אני יודע, מבין את עצמי ומכיר בפיצול שבי. תחושת הנינוחות מגיעה למעשה כאשר אני מפסיק בכלל לחפש אחר אושר כמטרה בפני עצמה אלא מקבל את הרגע ועדיין יודע לחיות עם התחושה המקננת בי (שהיא טובה ומבורכת ) לשנות ולקדם את עצמי ואת העולם. באותו רגע תפישת העולם שלי מתחילה במסע להפוך להיות יותר ויותר אובייקטיבית. זה נשמע פרדוקסלי ובלתי אפשרי לחיות כך אך כאן טמון סוד גדול – כדי להגיע להשלמה עם שני הצדדים השינוי בי צריך להיות פנימי , כלומר עלי לדעת את עצמי , להכיר את ההויה שבתוכי , את קו האמצע , למצוא את האמת שבי וכתוצאה מכך תגיע תחושת הסיפוק מעצם קבלת המציאות כפי שהיא. " כך לפחות אני חווה את הדברים. היו כמה תלמידים שחוו את מה שאתה מספר אך ברגע שבמדיטציה הם חוו את אותה נוכחות מתבוננת והכירו בפיצול בהם והשלימו איתו זה נעלם. בברכה, יהונתן.

שאלה מצויינת .אנסה לענות כמיטב יכולתי מניסיוני כמתרגל ופחות מהספרים בנושא. התשובה ארוכה אך אני מאמין שתעזור לך. להפוך להיות אחד עם התודעה משמעו לממש את ייעודך כאן בחיים האלו כאשר אותו פיצול חי וקיים בתוכך אך אתה זה המכיר בו ומנהל את 2 צדדיו. . גם היום לאחר שנים רבות של תרגול ( כ 12 שנה ) ולמרות שהגעתי למקום בו אני מרגיש כי אני מממש את עצמי בהתחשב בכלים איתם הגעתי , אני עדיין מכיר בחלק שבי הנקרא אגו ובחלק שבי הנקרא אני גבוה. הרעיון של אחד הוא לעשות שלום ביניהם. תורות רוחניות רבות מדברות על הדואליות באדם. לפי חכמת הקבלה יש 3 קוים באדם. קו ימין הוא האני הגבוה או יצר טוב. קו שמאל הוא האגו או יצר רע. קו האמצע הוא קו הרחמים ( אני קורא לו קו ההויה.) לא ניתן לשהות כל הזמן בקו האמצע! ניתן לעשות זאת במדיטציה או כאשר אני ברמה רוחנית גבוהה ביותר ( כלומר מואר וגם אז לא לאורך זמן במשך היום ). העבודה של האדם היא להישאר בקו ימין ולמשול באגו שלו על ידי כך הוא מגיע בסופו של דבר לאמצע. הוא עושה שלום בין 2 הקוים . זה לא אומר כל היום להיות עד המתבונן על עצמו מבחוץ אך זה כן אומר שכאשר יש לי בחירות לעשות אני צריך לדעת להתבונן באגו המבקש דבר אחד והאני הגבוה המבקש דבר אחר. האגו יבקש לכעוס , להתלונן, לקחת רק לעצמו. האני הגבוה יבקש לאהוב ללא תנאי, להשלים, להגיד כן לכל מי שמבקש משהו. באמצע ,שהוא מקום ממנו כדאי לבצע את ההחלטה, אני- התודעה או הנשמה שלי מחליטים. אם יש חיבור ישר ללא הפרעה לנשמה שלי הרי ההחלטה שלי תקרב אותי לייעודי ותשלים עוד פאזל בי . היא תקרב אותי לאיחוד המיוחל. בסופו של דבר הפאזל יושלם ורק אז אהפוך להיות אחד עם תודעת היקום!. בקבלה מצב זה נקרא גמר תיקון. לא מכיר מישהוא היום בעולם שנמצא שם כי יש לכך השלכות מדהימות שקצרה היד לתארם כאן. לגבי להיות עד למחשבות שלך ועדיין להישאר " איחודי" הרי צריך להבין . מודעות גבוהה היא היכולת לחיות בשלום עם הפיצול בך. לא לנסות להקטין את האגו עד אשר אסבול . אין בעיה עם האגו. יש בעיה לאן מכוונים ואתו. איזה שימוש עושים בו, מי מושל במי? רוב בני האדם מנוהלים על יד האגו וחיים כאוטומט. אתה הגעת למצב בו יש לך יכולת לבדוק את המהלכים בחייך, את הבחירות בחייך . ברגע שאתה בוחר ממקום מודע יותר אתה מגיע למצב בו אתה חווה את המציאות בצורה נכונה יותר ורגישה יותר. המדיטציה מכניסה אותך ישר לתוך החויות ולא משאירה אותך כמתבונן. כאשר אין ויכוח מי מושל במי והאגו נתון לשליטתך אזי ברגעים מסוימים תרגיש אחד עם היקום כמו ילד המשחק בצעצוע וכולו ברגע. זה הרעיון. קשה להגיע לכך אך אפשרי. לכן, לטעמי אין סתירה. התרגול מביא אותך לדמות את קו האמצע ולשהות בו כל יום כאשר אתה מודט , ומחוץ לתרגול אתה לומד להשתמש ב - 2 - הצדדים שלך לטובתך ולטובת הכלל, כמו אדם המשתמש ביד ימין וביד שמאל. לכן אומרים " יד ימין מקרבת ויד שמאל מרחיקה" . כאשר אתה שוהה בקו האמצע אתה יודע מתי לתת וגם מתי לא. מתי יש צורך לכעוס ומתי יש צורך לאהוב. זה הסוד. מקווה שברור ואם לא אשמח לנסות להסביר שוב.