כנראה הפלה בשבוע 28

שלום בנות הסיפור העצוב שלי מצטרף לאלה שלכן, אני בת כמעט 36, אמא לילדה מדהימה בת ארבע. לפני שנתיים וחצי נכנסתי להריון שני, ללא כל חשש חשבתי שהכל יעבור חלק. בשבוע 12 בשקיפות עורפית נאמר לנו שאין דופק, היינו המומים ועברתי התמודדות קשה ולאחריה גרידה. ניסיתי להראות לכולם שאני חזקה, אחרי שבוע חזרתי לעבודה ופשוט הדחקתי בשביל הילדה. לאחר כחודש הגוף שלי התמוטט וחליתי בוירוס קשה cmv במשך חודשיים הייתי מרותקת למיטה עם חום 42 מעלות. בסופו החלמתי אך הריון נוסף לא בא בחשבון משום שפחדתי מההשלכות של הוירוס בינתיים התגברתי על הכל ללא פסיכולוגים וללא תרופות ורק חיכיתי להזדמנות להיכנס שוב להריון. אחרי שנתיים כמעט נכנסתי להריון נוסף, החרדות שמא זה יקרה שוב לא הניחו לי, כל בדיקה אני ובעלי רעדנו מפחד. לא סיפרנו לאיש כמעט עד אחרי מי שפיר!!! כשהתוצאות הגיעו הרגשתי הקלה התחלתי לנשום לדבר על ההריון עם הסביבה, הבת שלי כל כך מצפה לאחות קטנה... ואז בשבוע 25 גילו מום לב יחסית קל לעוברית, היינו אופטימיים אך אמרו שיש סיכיי שזה תסמין של תסמונת ואצטרך שוב לעבור מי שפיר בשבוע 32. למרות שהייתי שבןרה קיוותי שזה רק המום בלב עד שלפני מספג ימים גילו שהראש לא התפתח שבועיים עכשיו הלב נשבר, לא מצליחה להתגבר. וועדות ובדיקות רבות לפניי ואין המלצה חד משמעית כאמא אני יודעת שמשהו איתה לא בסדר והמצפון שאני רוצה להפיל לא מניח לי. אני מוותרת עליה אבל לא רוצה שתסבול.. אלוהים יודע כמה ייסורים אני עוברת רוצה להיוץ כבר אחרי ולא מאמינה שאני רוצה לסיים את זה אנא עיזרו לי להתמודד כי כולם אומרים לי ךהיןת חזקה אבל אני רואה הכל שחור....

עצובה יקרה. קודם כל צר לי על העיכוב במענה, משום מה לא הופיעו לי הודעות חדשות. הלב באמת נחמץ ונשבר כשאני קוראת את הסיפור ומה שעבר ועובר עלייך. איך את ?האם יש חדש? חוסר הוודאות והבלבול בוודאי לא מקלים על המצב. המלים שכתבת על הרצון שלך שלא תסבול מרגשות כל כך ומראות מעט איזו אמא נפלאה ורגישה את לכל בנותייך. זו דילמה באמת קשה, הכאב והפסימיות והאכזבה מובנים וחשוב שתתני להם מקום במידת האפשר. כולי תקווה שהדברים יתבהרו לטובה ובמידה ולא חלילה שתוכלי להיות מאחורי ההתמודדות הפיזית לפחות במהרה. מחכה איתך לימים טובים יותר שיגיעו ושולחת חיבוק. תמשיכי לכתוב לנו אם תרצי. רינת

היי רינת תודה על המענה, ללא ספק כל אישה שעוברת את זה חייבת תמיכה נפשית ורגשית ואחפש במהרה פסיכולוגים מתמחים. לצערי נאמר לי שמרבית הסיכויים הם שלא לטובתי, רק אם יקרה נס רפואי... ואיכשהו תמיד האמנתי בניסים ןהפעם קשה לי... הפן הפיזי מפחיד ביותר ואפילו עד כדי פחד מוות אפילו. האם אפשר להתאושש מזה ולהמשיך בחיים רגילים? האם טיפול פסיכולוגי יעזור? יש לך המלצה למי לפנןת כבר עכשיו? מודה לך מקרב לב על ההשתתפות והנחמה

הי אמא. כמובן שאין לי שום דרך לדעת בוודאות, אבל אני מאוד מאמינה בליווי ותמיכה טיפולית עם מישהו שיוכל להיות לך לעזר בתוך מה שעובר עלייך. תרשמי לי במייל מאיזה אזור את ואנסה לחבר אותך אם תרצי. [email protected]

שלום יקרה, ייתכן ולא תקראי שורות אלו עקב הזמן שעבר, ובכל זאת, ממליצה לך, מכל הלב לפנות לאיש מקצוע שתבטחי בו ושיוכל לסייע לך להתמודד עם החוויות שעברת. אומרת לך את הדברים מניסיון.