באתי לכאן כדי לתת תקווה

שלום לכולן, הסיפור שלי מתחיל אי שם באוקטובר 2010. מתחתנת עם בחיר ליבי, אהבת חיי, מאור עיניי. יודעים שמרגע זה עובדים על דור המשך. לפי הספר חודש קדימה הוסת לא מגיעה, בדיקה ביתית ושני פסים ורודים ויפים. התרגשות, שמחה ואושר גדול. הריון שמתחיל עם דימומים, שליית פתח וקשיים. בדיקות תקינות לחלוטין. שבוע 15 4 מסתיים עם צירים וירידת מים. עוברית נפרדת מאמא. שנה אח"כ הריון לא מגיע, וסתות משחקות פעם כן פעם לא ופעם למה לא... מגיעה לרופא-לאחר בדיקות מכריז "פוליציסטית". טיפול איקקלומין ואסטרופם, זריקת אוביטרל ולאחר שבועיים שני פסים ורודים. פס ביקורת כהה ופס תוצאה בהיר מאוד. בטא למחרת-80. שמחה והתרגשות. שבוע לאחר מכן דימום חזק. מגיעה לבדיקה-אין שק הריון. נספג. כימי, נעים להכיר..טוב, לא ממש. חצי שנה עוברת ואין הריון. סבב נוסף של איקקלומין. במעקב זקיקים אין ביוץ כלל עד היום ה18. מספידים את החודש הזה ומדברים על עליית מדרגה - הזרקות לבטן והזרעה. יוצאת החוצה וזועקת לבורא עולם "אבא, אני כבר יודעת שהכל זה ממך, תן לי ילד בריא, הריון החודש"! כעבור שלושה שבועות וסת לא מגיעה, מרגישה פחד אך הולכת לבצע בטא יומיים לפני התחלת דפסטון לקבלת וסת. בטא חיובית-125, בדיקת הכפלה יומיים אחרי-350. שוב ההריון מתחיל עם דימומים קשים, ממשיך עם חשד לירידת מים, מעקב אורך צוואר שבועי ולבסוף לידה מוקדמת בשבוע 30 3. פגיה לא פשוטה, אבל היום אליאב הוא האושר הכי גדול שיכולתי לקבל. זכיתי בילד בריא לאם בריאה. תודה לאל! בקרוב אצל כולכן בידיים מלאות וצוחקות...