במילכוד

הרה יקרה, פורום תודה על תשובתך, על ההתייחסות. אני במשקל יתר (97 ק"ג) ובכלל לא עצמי מאז התרופות. לא מעניין אותי כלום ואין לי כוח לעשות כלום. הייתי אדם עם המון אנרגיות. אני כל היום יושבת וצריכה לנוח אני גם לא מזהה את עצמי יותר. לפני התרופות סבלתי מדיכאון חריף מאוד, אובדנית ועם התקפי חרדה קשים. לפני מספר שבועות החלטתי להפסיק עם התרופות, כי אני לא מזהה את עצמי יותר, ואין טעם להשאיר אדם אחר בחיים, כי האישיות שלי "מתה" כבר, גם אם הגוף עדיין חי. כעבור כשבועיים שלושה התחילו התקפי דיכאון חזקים, בכיתי כל הזמן ורק רציתי לגמור עם הסבל, בכל דרך, אך בגלל התקפי שנאה עצמית, מאוד השתוקקתי לאובדנות בדרך אלימה. אני לא מתיימרת לומר שאני אדם נורמלי. כדי לא לסבול אני נוטה לקחת 3 כדורי שינה במהלך היום, כך שאני קמה בצהריים למשמרת ערב (לעבודה), כשאני חוזרת, אוכלת ולוקחת עוד אחד כדי לישון, ובד"כ כשאני מתעוררת עוד אחד, כדי לא להיות ערה. בתוך תוכי אני יודעת שאני לא רוצה לחיות, כשהסיבה לא חייבת להיות פסיכיאטרית גרידא, אני יודע שבחיי היומיום אני עוברת התעללות נפשית קשה. שאלתי היא, האם ישנה דרך לשמור על האישיות, להמשיך להיות אנרגטית, להתעניין בדברים, בלי להיות אפטית, רובצת ושמנה, ומאידך לחיות ללא דיכאון וחרדות? ניסיתי את רוב סוגי התרופות, פריזמה הביא אותי להתקפי פאניקה איומים, ואני מתחילה להאמין שאין תרופה שיכולה להתאים לי. אני כרגע בפסק זמן שבין הונלה לאדרונקס. אני לא מחפשת משהו שישאיר אותי בחיים בכל מחיר לא משנה מה הנזק... מודה מאוד, דנה

הי דנה, בכל מה ששייך לרעיונות, עצות ודעה מקצועית בענייני תרופות, המקום הטוב ביותר להעלות את השאלות הוא בפורום פסיכיאטריה הסמוך. אני כן יכולה לומר לך, ששמעתי על מישהי שניסתה 10 אנטי-דכאוניים, ורק התרופה ה - 11 התאימה לה, כך שלפעמים מדובר בהרבה ניסוי וטעיה עד שמגיעים לתרופה הנכונה. נכון שלא מדובר בתקופה קלה או קצרה... אבל לפחות זה נותן תקווה ודחיפה לא לוותר. הפסקת לקחת את התרופה על דעת עצמך, או שהתייעצת עם הפסיכיאטר שרשם לך אותה? בכל אופן, אסור להפסיק טיפול תרופתי בבת-אחת. ועוד משהו כללי על תרופות: אני לא יודעת איזה אנטי-דיפרסנטים קיבלת עד היום, אבל יש תרופות חדשות שאינן גוררות עליה במשקל (ציפרמיל ונגזרותיו השונות כגון ציפרלקס ורסיטל), ובכלל אינן גורמות לתופעות לוואי קשות. ראיתי שכתבת שאת מצפה לאדרונקס... שמעתי עליה דברים חיוביים, אבל יותר מידע לגבי שימוש יומי תוכלי לקבל מגולשים בפורום פסיכיאטריה. גם שמרגישים מתים, זה לא אומר שהאישיות מתה. זה אומר שנמצאים בתקופה קשה מאוד, שלעתים מתמשכת ומתמשכת, ונראה שזה לא יגמר לעולם. אבל האישיות לא מתה. היא שם, מחכה להזדמנות ללבלב שוב. בריחה באמצעות כדורי שינה אינה פתרון אמיתי... מרביתם ממכרים. בהדרגה שלושה כבר לא יספיקו לך, וחבל להיכנס למסלול של התמכרות - קל להתחיל עם זה, אבל לצאת מזה? סיוט. דנה, במקביל לטיפול תרופתי את נמצאת גם בטיפול פסיכולוגי? הרה.

היי הרה, תודה על התייחסות כרגע התחלתי טיפול פסיכולוגי, אני לא יודעת עד כמה יעזור. בפורום פסיכיאטריה הוצע אישפוז, באופן עקרוני לא הייתי מתנגדת, אין לי גם כח להתנגד, אבל אני חושבת שאם אצא משם יהיה לי קשה למצוא עבודה וחיים נורמאליים. החברה לא אוהבת אנשים כאלה. ה"בעד" היחידי שיש לי הוא אחותי, שלא הייתי רוצה לגרום לה נזק. אני האדם היחידי שיש לה בעולם. אני פשוט לא רוצה להיות "מסומנת" ונתמכת כל החיים שלי. ולא שיש לי ברירות כרגע. אנחנו בנוסף גרות עם ההורים שלנו, שמסרסים אותנו בכל תחום אפשרי ומתנהגים אלינו כמו אל חיות. לשתינו כבר אין כח לחיים, ובטח שלא לקום וללכת. אין לי ציפייה שיפתרו לי את הבעייה. אני לא חושבת שזה אפשרי.