בדידות שלא נגמרת...

דיון מתוך פורום  תמיכה הדדית

19/09/2005 | 01:19 | מאת: ללה

שלום לכולם... אז ככה..... אני בת 21, ומאז שאני זוכרת את עצמי היו לי בעיות להתחבר לאנשים. אף פעם לא היו לי חברים, אולי רק כמה אנשים שבערך הכרתי.. תמיד נחשבתי לילדה יפה ובגלל זה מתחילת גיל ההתבגרות (16) תמיד הייה לי חבר רציני של שנה שנתיים כמעט בלי הפסקה בין קשר לקשר. אז לא הבנתי את זה אבל בעצם ככה ניסיתי להתגבר על הבדידות. כמובן שהיחסים אף פעם לא עלו יפה כי הייתי צעירה מאוד וגם כי יצאתי לא עם האנשים שבאמת רציתי להיות איתם אלא עם אנשים שרצו להיות איתי. שאיתם הרגשתי שאני לא לבד... רק לפני כשנה הבנתי בעצם שזוהי רק אשליה של פיתרון הבדידות שלי והפסקתי לצאת עם בנים בכלל כי אני מפחדת להיקשר בגלל שאין לי אף אחד אחר בחיים. בשנה הזאת ניסיתי להכיר אנשים. יש לי כמה ידידים. אני יודעת בפרוש שיש רק סיבה אחת לידידות שלנו, בשבילם אני טובה רק לדבר אחד. חברות אין לי. יש לי קושי נורא בלהתחבר לבנות, אני פשוט לא יכולה, אני לא יודעת איך מדברים שיחת בנות, איך בעצם בנות מתקרבות אחת לשניה ונהיות חברות! חשבתי כבר שאולי אני לסבית, אבל אני נמשכת לבנים, ובזה אני בטוחה! אני פשוט לא יודעת מה לעשות, אני אחרי בית ספר ואחרי צבא, וזה לדעתי המקומות שמהם יוצאים חבריות לכל החיים. יש לציין שאני מטופלת אצל פסיכיאטור כבר כ-5 שנים אחרי נסיון התאבדות ותקופה ארוכה לקחתי כדורים נגד דיכאון... שום דבר לא נראה עוזר, אני מיואשת...

לקריאה נוספת והעמקה
19/09/2005 | 15:21 | מאת:

היי ללה, הבדידות היא חלק בלתי נפרד מהחיים. לא משנה עד כמה נקיף את עצמנו באנשים שאנחנו אוהבים ואוהבים אותנו, בסופו של יום כל אחד נשאר עם עצמו ועם המחשבות שלו. אי-אפשר להימלט מהבדידות, אבל אפשר, לפני הכל, לחזק את הקשר שלנו עם האדם שהכי קרוב אלינו - אנחנו בעצמנו. טיפול פסיכיאטרי כשלעצמו אכן מפחית מהתחושות הקשות, אבל לא משמש כפתרון אמיתי ששורד לאורך זמן. הרי ברגע שמפסיקים לקחת את התרופות, אם לא עושים שינוי אמיתי במקביל, סיכוי סביר שהסימפטומים יופיעו שוב. ולכן מומלץ לשלב טיפול תרופתי עם טיפול דינמי (שיחות), שבאמצעותו תוכלי ללמוד מה מתקיל את היכולת שלך לתפקד במסגרת של יחסים בין-אישיים, שאינה מבוססת רק על קירבה גופנית. תוכלי גם להבין, מה גורם לך קושי בחברות עם בנות אחרות (וכהערת ביניים - קשר חברי שכזה בהחלט יכול להיות מורכב לפעמים). הרבה אנשים לא שומרים על קשרים עם 95% מהאנשים שהיו איתם בתיכון. גם חברויות מהצבא, ברובן, לא שורדות את השנים. במהלך החיים, בהזדמנויות שונות, אנחנו מכירים אנשים חדשים ורוכשים חברים חדשים; חלקם לתקופה מסוימת וחלקם לתמיד. ככל שאנחנו בוגרים יותר, כך אנחנו לומדים לאתר מבין כלל האנשים שבסביבתנו את אלה שבאמת חשוב לנו לשמר את החברות איתם. אפשר להכיר אנשים חדשים במקומות עבודה, בלימודים וכו'. צריך להיות פתוחים להזדמנויות ולדעת, שלפעמים קשה למצוא חברים אמיתיים - אבל כשמוצאים אותם זה שווה את הכל. הרה.