איך להמשיך וממה להתחיל לעשות סדר בחיים?

שלום, הסיפור שלי הוא כזה: התחתנתי פעם ראשונה בגיל 20, התגרשתי לפני 3 שנים, אחרי שהיינו 10 שנים ביחד, יש לי ילד. עוד 3 חודשים אני מתחתנת. יש לי הרגשה שעוד לא כ"כ התאוששתי מהגירושין כי מצבי הרוח שלי מאוד משתנים. אני יכולה להיות שבוע-שבועיים להיות בשמיים מרוב האושר (ויש ממה) ואחרי זה יכולה להיות תקופת ירידה ודאון (מה שקורה עכשיו). האמת שכל תחומי החיים שלי מאוד לא יציבים. 1. פרנסה. לפני כמה חודשים פתחתי עסק חדש ואין לי עדיין פרנסה קבועה. אני ודעת שאצלי זה עיניין של חשיפה, למקצוע החדש שלי יש פוטנציאל (מדריכה להתפתחות תינוקות-עשיתי הסבה מקצועית, המקצוע הישן שלי - תעשיה וניהול, עבדתי בענף ההיי-טק). כשפירסמתי את עצמי - היו לי לקוחות. כרגע הפסקתי לפרסם אז אין לי גם כסף להשקיע בבפרסום וכך נוצר מעגל שמזין את עצמו, איך יוצאים ממנו - אין לי מושג. לגבי הלוואה - יש לי חשש גדול לקחת הלוואה. 2. כשהייתי חיה עם בעלי ה-1 ניסינו להביא ילד נוסף, עשינו טיפולים וזה לא הלך. אחרי זה התגרשנו. הייתה אצלו בעייה. לפני כמה ימים נודע לי שאישתו החדשה בהריון ומשום מה זה מאוד הכאיב לי - מעין קנאה כזאת, למה היא כן ואני לא? (אני חיה כשנתיים עם ההחבר שלי שהולך להיות בעלי ואנחנו רוצים ילד אבל לא עושים טיפולים ממש). 3. לבעלי לשעבר יש בית חדש ואנחנו גרים בשכירות, הם מסודרים יותר, נושאים לחו"ל לפחות פעם בשנה ואנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמינו. אני כועסת על עצמי על זה שאני קנאית ויודעת שזה לא מתאים לי אבל לא יכולה לעשות עם זה כלום. 4. כמובן שמצב רוח שלי גם משפיע על יחסים שלי עם בעלי לעתיד. אנחנו מאוד אוהבים, אבל כל המצב הזה מאוד-מאוד מפריע לי. 5. לאחרונה עליתי קצת במשקל ולא מצליחה לרדת. מאוד מלחיץ אותי שבחתונה אני אהיה מלאה, אני חייבת להוריד 10 ק"ג עד החתונה ולא מצליחה כי אני מוצאת נחמה באוכל. מה לעשות? ממה להתחיל? הלכתי לאיבוד לגמרה. אני מאוד-מאוד לחוצה ומוטרדת, אבקש לעזור לי. תודה, אנדראה

1-למה לא מתייעצת עם בעלך לעתיד בקשר לפרנסתך ? 2-אם הייתה לבעלך בעייה אז ממי יש לך ילד ראשון ואיך אשתו השנייה בהריון ? 3-למה את קנאית ? נראה לי שאת עדיין אוהבת את בעלך הראשון או יותר את כספו - האמנם ? 4-למה את לא משתפת את בעלך בכל הסוגייה הזו ? 5- למה את לא עושה דייאטה?

יש לך יותר מידי "למה". רק שתדעי שכשמישהו פונה לפורום הוא לא מבקש תשובות לשאלות אלא משתף את ה"חברים הווירטואליים" במצוקתו. לפעמים רק לכתוב זה כבר עוזר. אתייחס לשאלותיך באופן חלקי. 1- שוב, אם פניתי לפורום זה לא אומר שאני לא מתייעצת איתו או שאנחנו לא פותרים בעיות ביחד או שאני לבד בקטע הזה. 2- ניסינו להביא ילד נוסף כשהילד הגדול היה בן 8, אז מקודם לא הייתה בעייה, אבל יש שינויים בחיים. בקשר לאישתו הנוחכית - לא נכנסת לזה, כנראה הם עשו טיפולים. 3 - זה לא כ"כ פשוט כמו שנראה לך, זה הרבה יותר מסובך. 4- שוב, אם פניתי לפורום זה לא אומר שאני לא משתפת אף אחד 5 - שאלת המיליון. קל מאוד לשאול. תודה על התגובה ורק שתדעי שחיים זה לא שחור-לבן והרבה יותר מורכבים ממה שאת חושבת.

אם הייתי רוצה לסכם את הבעיות שלך בגדול כזה, הייתי אומר שיש לך בעיה עם השלמת המצב. לקבל את החיים כפי שהם, לטוב ולרע. אל תשכחי שיש נשים רבות במצב שלך שהיו מתות לבן זוג. והן לא מצליחות למצוא. צריך ללמוד כיצד מסתכלים על חצי הכוס המליאה. זה לא פשוט, זה לא קל, אבל זה הכרחי בכדי לשרוד. תנסי להתמקד בחיובי. יש מצב ? העיקר, שיהיה לך בשעה טובה . ואל תשכחי, מצבים כל הזמן משתנים. והם גם יכולים להשתנות לטובה. לגבי האקס, די טבעי שתקנאי. שזה יעשה לך צביטה בלב. אבל לכי תדעי, יתכן בהחלט שיש לו המון בעיות עם הנוכחית והדברים לא וורודים כפי שזה נראה לך. אולי היה עדיף אם היית פחות מתעניינת במה שקורה אצלו. אגב, בן כמה הילד שלך ? הוא איתך ? יום טוב.

אז הקנאה הזאת היא טבעית? OK, יש באמת המון דברים טובים שקורים לי וכל המצב הכלכלי הזה היה צפוי מראש ומחושב, זה לא פשוט לעזוב מקום עבודה מסודר ולהתחיל מ-0 במקצוע חדש. הילד שלי הוא בן 13 וכמובן שהוא איתי. פשוט הייתי מאוד שמחה לנתק את הקשר עם האקס ולמחוק אותו מהחיים. אבל יש לנו בן משוטף, אני מדברת איתו לפחות פעמיים בחודש וזה מחזיר אותי אחורה. זה לא שאני עדיין אוהבת אותו, הרי אני יזמתי את הגירושין אבל כנראה 10 שנים ביחד ועוד קשר מתמיד זה לא מה שעוזר לי לשכוח וזה קשה מאוד. תודה, שלומי ויום טוב.

אנדראה בוקר טוב. חייבת לפתוח ולומר שמכל ההתכתבות כאן, שעשעה אותי במיוחד התגובה שנכתבה בסגנון של: "למה את לא עושה דיאטה ?" (כל-כך ברור שהאישה בת-המזל שכתבה את המשפט הזה מעולם לא נתקלה בבעיות של משקל עודף, לשמחתה...) :-) אנדראה, קשה מאוד להתגבר על פרידה מבן זוג שליווה אותך עשור שלם, ובמיוחד כשנישאתם בגיל צעיר כלך-כך ולמעשה גדלת ביחד איתו. למרות שהגירושים היו ביוזמתך ולכאורה זה הופך את הפרידה לקלה יותר עבורך, אני יודעת עד כמה זה קשה להתגבר על גירושים, לכן תני לעצמך זמן וקבלי בהבנה את התחושות שעולות בך. למרות שאת כבר לא אוהבת את בן זוגך הקודם, ברור שתרגישי צביטה בלב לאור מערכת היחסים החדשה שלו, ובוודאי שזה מובן שאת מרגישה קנאה לגבי הילד החדש שלו ! אני מסכימה עם שלומי שאמר לך שאת צריכה ללמוד איכשהו להשלים עם המציאות, על הטוב ועל הרע שבה. בחרת לעזוב את בן זוגך הקודם למרות שמצבו הכלכלי היה טוב יותר ואפשר לך לחיות ברמת חיים גבוהה יותר מהנוכחית, אני משערת שעשית את זה כי הרגשת בתוך תוכך שעל כסף אפשר להתפשר אבל לא על אהבה, ואם כך - טוב עשית, ותרגישי שלמה עם בחירתך. אין מה לעשות, החיים הם תמיד התפשרות כזו או אחרת, את רק צריכה לבחור בעצמך ולהחליט על מה את מוכנה להתפשר, כי סדרי העדיפויות של כל אחד מאיתנו שונים. האחד יחליט שהוא מוכן לחיות עם מישהו שהוא כבר לא אוהב אבל הוא עושה זאת למען שלמות המשפחה נניח, השני יישאר בתוך מערכת יחסים כיוון שהיא מביאה לו רווחה כלכלית - כל אחד עושה לעצמו את השיקולים המתאימים לו. אני מבינה שאין באפשרותך לנתק קשר עם בעלך לשעבר בגלל הילד המשותף, אבל הייתי מציעה לך כמה שפחות להיות מעורבת בחיים החדשים שלו, כי זה רק מפריע לך אז חבל סתם להכניס את עצמך לסבל. תנסי להגביל את הקשר ביניכם אך ורק לתקשורת שקשורה לבן שלכם, ולא מעבר לכך. לגבי מערכת היחסים הנוכחית שלך - נסי להתמקד בצדדים החיוביים שבה, ולא לראות בזכוכית מגדלת את הקשיים שבה. תאמיני לי, קשיים יש ל כ ו ל ם, מי שטוען אחרת פשוט משקר... לגבי הפרנסה, אני מבינה שאין לך כסף להשקיע בפרסום, אבל אולי שווה לך לעשות מאמץ ולבצע "עבודת רגליים" : תבררי כתובות של כל הגורמים שקשורים איכשהו למקצוע שלך (רופאי ילדים, רופאי משפחה, טיפת חלב, מתנ"סים וכו') ותעברי ממקום למקום ותדביקי מודעות, תשאירי באותם מקומות כרטיסי ביקור שלך ותבקשי שיחלקו אותם ללקוחות (אם אין לך כסף להשקיע בכרטיסי ביקור את יכולה להכין לבד ולצלם אבל כרטיסי ביקור ישאירו רושם הרבה יותר רציני ויעיל), פרסום יעיל הוא לא רק פרסום במדיה תקשורתית אלא גם בדרך הישנה והטובה של ללכת ממקום למקום וליחצ"ן את עצמך באופן אישי. הרבה אנשים מגיבים טוב יותר כאשר הם רואים פרצוף מחייך ומזהים בדיוק מי עומד מולם. אל תתייאשי, להתחיל עסק חדש זה באמת לא פשוט אבל תתמידי ואני בטוחה שתצליחי. שיהיה במזל טוב לרגל החתונה הקרבה !

הי אנדראה, אני רואה שקיבלת הרבה תגובות... אז אני אוסיף את שלי. סביר להניח שאכתוב גם דברים שנכתבו כבר. ראשית כל, מצבי הרוח המתחלפים לא חייבים להיות קשורים לגירושין. אם תסתכלי שלוש שנים אחורה, אז התחלופה במצבי הרוח קיימת כל הזמן הזה? שינויים בחיים כרוכים בהרבה חוסר ודאות לגבי העתיד. לקחת דברים שיש לך בודאות והחלפת אותם בתחומים אחרים לחלוטין, שכרגע די מעורפלים. הפסקת לפרסם את עצמך בגלל קשיים כלכליים? לפעמים שווה להקריב קצת בשביל להשיג בחזרה. ז"א, כן להשקיע בפרסום אם זו הדרך שמביאה לך לקוחות. אחרי הכל, וזה לא בדיוק נתון מעודד, המצב הכלכלי בארץ לא בדיוק מרקיע שחקים בימים אלה, וכל בעל עסק צריך להיאבק כדי לשרוד. הקנאה שלך מובנת מאוד, בניגוד לתגובה אחרת שקיבלת כאן. אבל אל תעסיקי את עצמך יותר מדי בשאלה "למה היא כן ואני לא?". זו עובדה נתונה שכרגע לא תוכלי לשנות. תתמקדי ברצון שלך להרות וללדת ילד נוסף עם בן הזוג הנוכחי. ואם זה כרוך בטיפולים, אז תבדקי את עוצמת הרצון שלך בילד נוסף לעומת הנכונות שלך להשקיע כוחות (פיזיים, נפשיים, כלכליים) בטיפולי פוריות. בחיים יש יותר מאשר בית גדול ונסיעות ולחו"ל. סביר להניח שהרבה מאיתנו היו רוצים בסיס כלכלי איתן שמאפשר מותרות מכל מיני סוגים. אבל במציאות זה לא ככה, אז אפשר להסתפק במה שיש לשאוף ליותר, ואפשר לא לראות את מה שיש ולהתעסק במה שיש לאחרים. מן הסתם האפשרות השניה מכאיבה הרבה יותר. הרבה אנשים עם עודף משקל יכולים להזדהות עם מה שכתבת - אוכל כמקור לנחמה... הרי אוכל הוא החבר הכי טוב, לא? תמיד זמין, לא מעביר ביקורת ומספק איזושהי נחמה רגעית. אבל בסופו של דבר זה לא פתרון אמיתי. אכילה מסיבות רגשיות גורמת לעוגמת נפש רבה - גם עודף משקל וגם רגשות אשם בקשר לכך. אין פתרונות קסם. את מצויה במצב שבו קשה לך להשתחרר מהעבר ואת כבר נאלצת להתמודד עם קשיים עכשוויים ועתידיים. אם את מרגישה שלבד את לא מצליחה להתמודד עם הכל, דבר שגם משפיע לך על המצב רוח ועל הזוגיות, את יכולה לשקול את האפשרות של טיפול פסיכולוגי. הרה.

בדימוס- עם כל המשתמע? לעניות דעתי- זו התנהגות שאין לה אח ורע! כל עוד לא תתגברי על מחסומי העבר והאנשים שמעבר למיתרס הם לא יהוו לך תריס בפני הפורענות כי אם יטיחו עייניך מראות את העתיד- באור הנכון והנבון! לדעתי עליך לקחת פסק- זמן, לא להאיץ במנהרת הזמן. לדחות כל תוכנית משמעותית- עתידית, כולל החתונה שאינה בתיזמון נבון- כלל ועיקר. ולטפל בעצמך!!!לאור היותך חייה בצילו הכבד של בעלך (בדימוס) חמדתי: טרם התגברת על הפרידה עם בעלך לשעבר, ועל חלקך בדבר אי היכולת להביא בן זכר:- חייך אינם יציבים- כלל ועיקר. וכל שינוי מינורי במצב הקיים- יעיב על חייך וישבש את מערכותיך- על לא דבר! אינך מפוכחת דיו, בשלב הנוכחי. ואך הכרחי כי תתמתני, קחי פסק זמן, תטפלי בעצמך באופן מקצועי (יעוץ זוגי ופסיכולוגי- פרטני) ולאחר מכן תשקלי את צעדייך באור מפוקס ומפוכח ולא מפוחד, אימפולסיבי- שאינו בר תקנה! בהצלחה, יקירתי מוטרדת- ולא בכדי.