נוירוזה חמורה
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
שלום רב, בן 25, חולה בטורדנות כפייתית ובהיפוכונדריה כבר שלוש שנים, לוקח 200 מ"ג פבוקסיל ביום, ולאחר פרידה מבת זוג נמצא ברגרסיה חמורה, עד כדאי עיוות של הפנים (כך לפחות מראה המראה), אני משתגע. ניסיתח כבר הכל. פסיכולוג, ספורט, מדיטציות ומה לא. אני פוחד מאד מנזק מצטבר, וממצב של מעין הקש שישבור את גב הגמל ומחלה אמיתית תפרוץ, (החרדות שמהם אני סובל הם קיצוניות להחריד). אני מת לגמור אם זה אחת ולתמיד, לחסל את ההפרעות הללו או שאני פשוט קורס. מה לעשות? האם יש איזשהוא פתרון לקטסטרופה הזו?? התודה מראש, רני.
הי רני, נשמע שאתה נמצא במקום קשה כרגע, וכדאי לקבוע פגישה עם הפסיכיאטר המטפל. ייתכן ויש צורך להחליף תרופה או לשנות מינון. כמה זמן היית בטיפול פסיכולוגי? נתת לעצמך מספיק זמן בתוך הטיפול כדי לראות אם זו אופציה שבאמת יכולה לעזור לך? שתי ההפרעות שציינת מטופלות בצורה הטובה ביותר באמצעות שילוב של טיפול תרופתי ופסיכותרפיה. העניין הוא, שצריך המון סבלנות לטיפול פסיכולוגי. עושה רושם שהפרידה מבת הזוג מהווה טריגר, וגם אם בפועל אין הכרח שתתפרץ מחלה אמיתית, הרי שהלחץ והמתח שבהם אתה נתון בהחלט יכולים למרר את חייך, ולכן יש מקום להתערבות באמצעות שיחות, וכן - כאמור - לבדוק עם הפסיכיאטר מה אפשר לעשות בעניין הפבוקסיל. הרה.
לגבי הטיפול הפסיכולוגי, הייתי שתים עשרה פגישות, והרגשתי שאין שום שינוי משמעותי במצב ואפילו הידרדרות.האם זה הגיוני שאני נכנע פעם אחר פעם להפרעה למרות כל הטיפולים והתובנות שאליהם הגעתי במשך 3 שנות מחלה, כי למעשה מקור רוב החרדות והתופעות שבבסיסן הם כתוצאה מההכנעות המתסכלת הזו... רני
