נוירוזה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

על הדיכאון

דיכאון - לדעת יותר, למה זה קורה, איך זה מתבטא? איך רואה את זה הרפואה הסינית ולמה עדיין מקלים בו ראש - העצב אין לו סוף "איזה דיכאון" - מה זה באמת?לאתר מכללת תמורותאפידמיולוגיההשכיחות נעה בין 1-3% באוכלוסייה אבל ברור שהמספרים אלה אינם משקפים את השכיחות הנכונה מהסיבות הבאות:א - הפניה לעזרה תלויה בזמינות שירותים רפואיים.ב - יש אנשים שהם מדוכאים בגלל נסיבות סביבתיות ואינם פונים לעזרה. הסיכוי ללקות בהפרעה ב Mood במהלך החיים הוא עד 2% בגברים ועד % 4 בנשים. במחלה אוניפולרית יש פי שתיים נשים.הגדרה המושג - Depression - מציין בפסיכיאטריה מצב רוח (Mood) לא נורמאלי הנוטה לעצבות, חוסר שימחה, ואומללות בפעילות יום יומית. מכאן נובע שדיכאון יכול להיות סימפטום של הפרעה נפשית אחרת. למושג דיכאון כאן יש איכות נוספת Anhedonia - חוסר יכולת לחוות הנאה בשום צורה.דיכאון היא מחלה נפוצה ביותר וחמורה מאוד כיוון ש 15% מחולים...
ללמוד עוד על נוירוזה
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לנוירוזה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

נוירוזה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

לישועות והורדת דכאון. אפשר לקרוא גם פסוקים מהזוהר הקדוש . יש עוד תפילה מיוחדת לדיכאון פיטום הקטרות

תפילה זה מעשה מאוד מסיק עבור האנושות, אפילו אם באותו רגע זה כמו סם עבורך. הנזקים החברתיים של האמונה יותר גרועים מהנזקים של כל דבר אחר.

רוב הבעיות הקיימות בעולמנו כרגע - נובעות מהדתות העתיקות. ברגע שהן יצאו מחוץ לחוק ולא יהיו חלק מהמרחב הציבורי, 90% מהבעיות שקיימות היום - יפתרו. החיים יהיו מדהימים, בעיקר עבור ילדות ונשים. גם לא יהיה צורך בתרופות כלל.

אין שום קשר בין דת לדיכאון, דת זה לא מחלה (אף שפרויד ניסה להכניס בציבור שדת זה נירוזה, הפרעת אישיות, אבל כמובן שזה לא מקובל כיום ולא נכון כלל וכלל) ודיכאון לא ניתן לפתרון בעזרת דת (אף שאיני מזלזל בסגולה כזאת או אחרת, אבל לעת עתה אף סגולה לא הוכחה מדעית.. אך ידוע מה שכתב הרמב״ם בספרו משנה תורה, שאף שאין שום תועלת בללחוש על המכה פסוקים או שם קדוש, אבל אם זה מרגיע מישהו, כלומר- אם מאיזו שהיא סיבה הוא מאמין שיש בזה תועלת, מותר ללחוש לחש כזה או אחר של פסוק וכדומה על המכה בשביל שאותו אדם ירגע, ואין בזה משום שימוש בשמות קדושים לרפואה , כי זה לא נועד לרפואה אלא להרגיע את אותו אדם פסיכולוגית. לדיכאון צריך כדורים, ולעיתים אפשר באמצעות שיחות להוריד את המינון של הכדורים ואף להפסיק איתם לפעמים במקרים קלים, אך עזרה ראשונה היא בעזרת הכדורים ודווקא על ידי הכדורים המתאימים תבוא הישועה ממחלת הדיכאון. נ.ב בהקשר של מה שכתבתי בשם הרמב״ם, יש לציין שבדורו הרמבם היה רופא גדול, וכן היה רופאו הפרטי של מלך אנדלוסיה באותו זמן וכן במצרים, שכרגע איני זוכר את שמם. הרמבם גם רושם באחד מכתביו הרפואיים שלמלנכוליה צריך אודם שחוק מעורב בכמה סממנים שהוא מונה שם שהיו מקובלים בזמנו, אך כמובן שכיום כשהרפואה השתכללה, צריך לקחת מה שאומרים הרופאים של זמנינו. הרמבם גם ממליץ על טיפול פסיכותרופי באמצעות ניגונים שמחים ועוד, איני זוכר כרגע הכל. אפשר לקרוא על זה בביוגרפיה של הרמבם של הסופר יואל קרמר ז״ל שיש בחנות צומת ספרים,(לא בדקתי אם יש גם בסטימצקי, יתכן שכן). על כל פנים, מה שאני בא לומר זה שלמרות שהרמבם היה גם איש דת, ואיש דת גדול מאוד עד שאומרים עליו שממשה (רבינו שניתנה על ידו התורה בהר סיני) ועד משה (בן מיימון, הרמב״ם) לא קם כמשה, כלומר שלא היה איש דת גדול ממנו בשום דור, ובכל זאת הרמבם אומר שאין שום עניין בסגולות בשביל לרפאות מלנכוליה אלא אם זה מרגיע מישהו, וכן הוא בעצמו נותן תרופה למחלת הדכאון וכן טיפולים פסיכותרופיים. כך שגם אם אתה חושב שאתה איש דת גדול, אבל אתה בודאי לא יותר גדול מהרמבם שאומר שלמחלות צריך כדורים!!! ודווקא כדורים. אם זה מרגיע אותך לומר תיקון כללי ופיטום הקטורת, אתה יכול לומר וזה בטוח לא מזיק. שיהיה רפואה שלימה לכולם.

ממתי יש בזוהר ״פסוקים״?! בזוהר יש קטעים, לא פסוקים! פסוקים יש בתנ״ך..

איש באמונתו יחיה- זוהי איננה שאלה רפואית.

האם מי שמאובחן עם נוירוזה נרקיסיסטית יכול לחוש אמפתיה ? אני לא מדבר על היכולת לזהות כוונות במצבים מסויימים (כי את זה אפשר ללמוד), ספציפית מדבר על "תחושה של אמפתיה" לפי ההגדרה המילונית...כלומר האם מי שמאובחן עם נוירוזה נרקיסיסטית יכול "להרגיש" אמפתיה ?

שלום אברהם, זה לא יהיה הצד החזק שלו, אני משער. אודי

שלום, אני בן 25 וכבר 9 שנים בערך יש לי OCD. ככה לפחות נראה לי, אף פעם לא אובחנתי רשמית. אחת הדרכים שבהן הOCD הזה מתבטא, זה ביצוע כל מיני משימות שהמוח שלי מכריח אותי לבצע. מדובר בכל מיני דברים מוזרים. לפעמים גם ממש מסוכנים. למשל עכשיו יש לי דחף לשבת על מעקה או חומה כשמתחתיי הלמטה. כלומר שאני יושב לכיוון החיצוני בגובה רציני של כמה מטרים בודדים או אפילו עשרות מטרים. הדחפים המוזרים האלה לא מגיעים סתם. תמיד יש גירוי חיצוני. במקרה הזה ראיתי במהלך טיול אנשים יושבים ככה בכמה מקומות ולכן עלה לי הצורך לחוות את זה. בדרך כלל אחרי שאני מבצע את הפעולה, המוח שלי נרגע ולא דורש את זה יותר. לרוב אחרי פעם אחת או כמה פעמים בודדות. עכשיו במקרה הזה מדובר בדחף שהוא מאוד מסוכן. ואני חושש להחליק וליפול. האם במצב כזה כשאני נופל ומת זה נחשב לתאונה או התאבדות? סתם מסקרן אותי לדעת.. בכל אופן בגלל החשש הזה אני עכשיו מפחד להתקרב למעקות.זה ממש עושה לי חרדה.ומעקה הכוונה לא האלה הדקים שעליהם אין מצב אני אשב לכיוון כלפי חוץ, אלא האלה הרחבים, כמו חומת לבנים כאלה של 20 סנטימטר...ככה שהעניין הזה מאוד מעסיק אותי למרות שיש לי עוד הרבה OCD לא פתורים שמעסיקים אותי ותמיד צצים עוד, אבל העניין המוזר עם המעקה מאוד מטריד אותי ודי מנטרל אותי. אני די מפחד מזה. הOCD די דפק לי במוח את המנגנונים של הסכנה. לפני שהיה לי OCD לא הייתי בחיים עושה את הדברים המסוכנים האלה או אפילו חושב על זה. אבל לקול הפנימי של הOCD יש את הדרישות שלו וצריך לרצות אותו כדי שיפסיק להציק לפחות בעניין הזה. אני יודע שזה נשמע ממש פסיכי ומופרע אבל אין לי שום דבר פסיכוטי..זה הכל הפרעה נוירוטית אצלי..ואני לא מתלהב לנסות טיפול כי לא נראה לי שזה ממש יעזור לי.אז יש אולי עצות לתת לי כדי לפתור את הOCD הזה כדי שאני לא אהרוג את עצמי בטעות? החשש שלי גם זה שכאני אשב על המעקה שאני אנסה להתקדם עוד קצת ועוד קצת במעקה לכיוון החיצוני כדי לראות מה הגבול שאני יכול לשבת בלי להחליק אבל בסוף אני כן יחליק למטה ואפול.. איזה הפרעה מזעזעת זאת..במקום להתעסק בדברים נורמליים המוח שלי רק חושב על כל ענייני הOCD האלה..בעיה רצינית. לא יודע אם זה משהו שבכלל אפשר לפתור.

היי רוני, בוודאי שאפשר לפתור את הבעיה. כדי להיפטר ממחשבה טורדנית שגורמת לך לעשות טקס, צריך להפסיק את הטקס ולהיחשף למחשבה ללא ניסיונות להרגיע אותה. במקרה שלך, הישיבה במקומות מסוכנים היא סוג של טקס, ולכן הייתי מסתפקת בהתקרבות למקום המסוכן בלי לשבת בו ממש, ודמיון שאתה קופץ מן המקום הגבוה, כחשיפה. הדמיון צריך להיעשות באופן פעיל ורצוני, כלומר אתה צריך לדמיין זאת באופן מכוון ולאפשר לחרדה לבוא, עד אשר היא תדעך מעצמה (ללא ניסיון להרגיע אותה!). חשוב לזכור, שאת הטקס עצמו אסור בתכלית האיסור לעשות, אם אתה רוצה להיפטר מן ההפרעה. אולי ה"קול הפנימי" שלך רוצה לרצות את ההפרעה כדי להרגיע את המחשבה, אבל הריצוי מרגיע בטווח הקצר בלבד, ולמעשה הוא זה שגורם למחשבות לחזור על עצמן שוב ושוב. רק הפסקת הריצוי הזה תגרום, בסופו של דבר, להיחלשות המחשבות עד להפסקתן. בברכה, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975

המון תודה על התשובה שרון! אבל יש משהו שעדיין לא לגמרי ברור לי- "הטקס"- לשבת על איזשהו מעקה יחסית רחב באיזשהו מקום, לא בהכרח יותר מדי גבוה, נגיד 4-5 מטר, זה משהו שאנשים עושים באופן ספונטני ופשוט יושבים בכיף שלהם. האם אני צריך להימנע מזה לחלוטין? במסגרת השיטה שאת מציעה את כן מציעה חשיפה מתונה כמו התקרבות למקום אבל אם אני אגיע, אשב, לא אזוז ברמה שתסכן אותי, זה לא יהיה יותר טוב ויעזור יותר להרגיע אותי? מניסיון שלי עם הפרעות OCD דומות מהסוג הזה שהיה לי, בדרך כלל חשיפה מתונה וביצוע של הפעולה באופן מבוקר כן עוזר לי להרגיש שהשלמתי את המשימה וביצעתי את הדחף הזה שהמוח שלי ביקש ואני אמשיך הלאה..דווקא אם אני לא אבצע את זה בכלל, אפילו שזה פעולה די נורמלית למרות שאצלי זה מוגדר כחלק מ"טקס" אני חושש שזה ימשיך להישאר תקוע לי במוח. כי באופן מתון לעשות את זה, נגיד גובה 4-5 מטר זה די נורמטיבי..אם אני לא אלך לאיזה גורד שחקים של 120 אז אני לא בטוח שזה בעיה..כי אני חושב שעדיין יש מצב שמנגנון הסכנה כן ימנע ממני לעשות את זה בגובה יותר מדי גבוה ובסופו של דבר הדחף הזה הוא סביב התחושה איך זה מרגיש לשבת ככה ולראות את התהום למטה..וברגע שהשלמתי את זה אני אוכל לעבור הלאה עד שייתקע אצלי במוח הOCD הבא, לצערי ככה זה עובד אצלי, אשמח לדעתך, תודה

היי רוני, "טקס" הוא כל דבר שאתה עושה כדי להירגע. השפעתן של פעולות מרגיעות היא מזיקה, שכן היא מעודדת את ה- OCD. "חשיפה" היא פעולה שאתה עושה כדי להפחיד את עצמך, לא כדי להירגע. מטרת החשיפה היא פחד ורק פחד. פעולות כאלה מחלישות את ה- OCD, מאחר ש"מטרתו" היא לגרום לך "לפחד מהפחד", להירתע מן המחשבה ולנסות לדחות אותה. חשיפה היא בדיוק ההיפך מכך. מהתיאור שלך, נשמע שאכן מדובר בטקס, ולא בחשיפה. המטרה היא להירגע, ולכן הפעולה מזיקה ואיני ממליצה עליה. כדי לקיים חשיפה, יש צורך במציאת פעולות אחרות, שמפעילות את הפחד ואינן מרגיעות, או לחלופין- לא לעשות פעולות בכלל, מאחר ש"השארת" המחשבה במוח היא דבר חיובי בסך הכל (גירושה אמנם מרגיע באותו הרגע, אך מעודד את ה- OCD להמשיך להתקיים).

שוב תודה על תשובתך שרון, אבל אצלי אני מרגיש שאצלי זה קצת שונה מהOCD הרגיל.. הOCD שלי כולל איזשהן משימות שהמוח שלי חייב לבצע כדי להירגע, וברגע שהמוח שלי מרגיש שהוא השלים את המשימה וקיבל מספיק אינפורמציה מהסיטואציה הזאת, אז אני כבר לא מרגיש צורך לחזור על זה...ככה שOCD מסוגים שונים באים והולכים אצלי.. אני לא יודע אם זה בכלל נכנס להגדרה של טקס ואם אני כן אבצע את הפעולה הזאת ואחרות שהמוח שלי דורש אז זה כן ירגיע אותי ויאפשר לי להמשיך הלאה.. אף פעם לא אובחנתי רשמית כOCD..זה בכלל OCD מה שיש לי? כי אין לי את כל הקטע הזה של הטקסים...אני מרגיש פה די מבולבל. אני גם לא יודע איך להבדיל בין מה שאת מגדירה כישיבה על מעקה שהיא חלק מטקס או כסתם ישיבה ספונטנית ולגיטימית כפי שאנשים נורמלים עושים כל הזמן גם אם זה קצת מסוכן...מקווה שתוכלי להבהיר לי את העניינים האלה..המון תודה לך על העזרה!!!

היי רוני, כל עוד זה מרגיע אותך, זה טקס. לא משנה כמה פעמים אתה עושה את זה. טקס יכול להיות גם פעולה "רגילה" שאנשים עושים, כל עוד היא נעשית לשם הרגעה היא נחשבת לטקס. וזו הסיבה שהטורדנות גם "נודדת" למקומות אחרים ולא חולפת. הבעיה מוגדרת כ- OCD לפי דרגת החומרה שלה, כלומר עד כמה זה משפיע לך על החיים ומפריע לתפקודך. יכולה להיות טורדנות מסוימת שלא ממש מוגדרת כ- OCD (מאחר שהיא קלה ו/או לא קיימת זמן רב). נשמע שאכן יש מרכיב טורדני בפחד שלך. מחשבות טורדניות הן מחשבות מפחידות ולא הגיוניות, שחוזרות על עצמן, בעוד שהסובל מהן בד"כ יודע שהן לא הגיוניות.

אודי, נזכרתי בעונה הראשונה של "בטיפול", בסצנה שראובן מתיישב לצד נעמה. יושב קרוב קרוב אליה. זה עורר בי חרדה. לא יודעת למה נזכרתי בזה. באותו היום, הלכתי לטיפול והרגשתי לראשונה, פחד עצום. פחד ממנו. הלב הלם בחוזקה ולא הצלחתי לדבר. רעדתי מקור, והוא נראה לי בן אדם זר. ובתכלס, זה מה שהוא - בן אדם זר... ובבן אדם הזה אני אמורה לבטוח?! אודי, אתה אוהב את המטופלים שלך? אהבה זו מילה "גדולה" מדי, ובכל זאת... אגב (או לא אגב) - בהתחלה נבהלתי שכתבת שאני "מתוקה". אח"כ קראתי שוב וזה הרגיש נעים. הרגשתי שזה בא לך ישר מהלב. זה שימח אותי מאוד. לילה טוב אודי יקר. נטע.

04/08/2014 | 15:04 | מאת: .במבי פצוע..
מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית

קראתי את הודעתך ומשהו לכד את עיני.. משהו שלא קשור ממש לתוכן הודעתך.. מקווה שלא יפריע לך..אם מפריע, תתעלמי מדברי אלו ,טוב? צפיתי בפרקים של "בטיפול" יותר מפעם אחת.. "אבחנתי" את המטופלים על הפרעותיהם השונות.. ניסיתי גם לצפות על סוגי העברה השונים של המטופלים. את נעמה "אבחנתי" כבעלת הפרעה נוירוטית, הסובלת מתסביך אדיפלי, והעברה שפיתחה לראובן היא העברה אירוטית. אני הזדהיתי מאוד עם איילה. (מעניין, אפילו עם השם שלה אני מזדהה, מזכיר לי קצת את במבי ) "אבחנתי" את איילה כסובלת מהפרעת אישיות גבולית. משהו מנעמה ש"בטיפול" מדבר אלייך ? (כמובן תעני רק אם בא לך ) במבי.

הי נטע, בסדרה הזו דחסו את כל מה שקורה בעשרים קליניקות במשך עשר שנים - לעונה אחת... את עסוקה מאוד בנושא הפיתוי. כל רמז כזה מעורר בך חרדה (ראי את תגובתך למה שכתבתי)... אודי