אאוטסיידריות
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
כל סוף השבוע הזה אני מתבשלת בתוך עצמי, מתוחה ועצבנית והחלטתי לנסות ולכתוב כאן ואולי לשאוב עידוד או תובנות שאני לא מגיעה אליהן בעצמי. אני עובדת במקום בו עובדות יחד איתי עוד 4 בנות + בוסית (אין גברים במשרד). התחום בו אני עוסקת שונה מהתחום בו עוסקות שאר הבנות. בהתחלה הסתדרתי טוב עם הבנות אבל בגלל הביישנות שלי והקשיים שיש לי להיכנס לתוך קבוצה, קצת הבדלתי את עצמי וזה הלך והחמיר. עם הזמן יצרתי קשר חברי מאד טוב עם הבוסית וזה יצר חוצץ עוד גדול יותר ביני לבין שאר הבנות. בשבוע שעבר היה אירוע משרדי של כל הסניפים ורק אני והבוסית החלטנו ללכת (לכולם היתה אפשרות להצטרף, הן לא רצו). למחרת הייתי צריכה להיות באחד הסניפים כדי ללמוד משהו שקשור לעבודה שלי. משום מה שני הדברים האלה יצרו המון גלים במשרד. הבוסית סיפרה לי שהן ניגשו אליה ושאלו אותה למה הייתי צריכה ללכת לשם, מה היה לי לחפש שם ולמה היא לקחה רק אותי לאירוע. אחת הבנות אף אמרה לה שאני שונה מהן ולכן הן לא מסתדרות איתי. עד עכשיו המילה הזו כואבת לי. למחרת כשהגעתי למשרד כמעט אף אחד לא דיבר איתי. אני מרגישה המון עוינות במשרד מצד כל הבנות. אני לא חלק משום דבר שהן עושות ביחד. אני תמיד לבד וזו הרגשה איומה. לא קוראים לי לשיחות בנות, לא לארוחות צהריים, לא מתקשרים אלי כשאני חולה וכד'. בחודשים הראשונים שלי שם עוד ניסיתי להתחבר אליהן (למשל הזמנתי אותן אלי הביתה לארוחה) אבל עם הזמן היתה התנתקות גדולה מאד. פעם אחת עשיתי להן שיחה וניסיתי להבין מה קורה פה. הן אמרו שהן מרגישות שאני מרכלת עם הבוסית עליהן ומלשינה עליהן ושמוזר להן שיש כזה קשר ביננו. בנוסף הן הרגישו שמהיום שהגעתי למשרד לא ממש התעניינתי בהן אלא רק סיפרתי על עצמי וזה חרה להן. הבטחתי לשים לב, לחשוב ולשנות ואכן כך עשיתי. אני יודעת שלא שאלתי הרבה עליהן כי חששתי. אני תמיד חוששת לשאול שאלות כשאני מכירה אנשים חדשים כדי לא לפגוע בנקודות רגישות, כדי לא לקבל דחיה, כדי לא לומר שטות. אני פונה למה שבטוח -לספר על דברים שאני לא יכולה לטעות בהם, על עצמי. חשבתי גם וראיתי שהן צדקו בכך שהיו דברים שסיפרתי לבוסית בהסח דעת ומאז תיקנתי את דרכיי ואני שמה לב למה שאני אומרת לה. יש ביננו קשר חברי חם ואנחנו משתדלות לא לדבר על הבנות במשרד. אני אפילו לא מספרת לה כמה רע לי שם. בקיצור, אני לא יודעת מה לעשות. אני מלאת כעס על היחס כלפי ועל כך שהן כל כך כעסו שהייתי באירוע של החברה ובסניף השני למרות שזו זכותי להיות באירוע כזה וגם הן יכלו לבוא ולמרות שההליכה לסניף השני היתה כדי ללמוד משהו שקשור בעבודה אבל אני לא יכולה להתעמת איתן על כך כי אני לא אמורה לדעת שהן פנו לבוסית והתמרמרו על כך. חשוב לציין גם שבמסגרת העבודה שלי אני צריכה לצאת הרבה לפגישות וגם זה מעורר המון הדים. אני תמיד מקבלת את ההרגשה שאני מרמה אותן וצריכה להתנצל על היציאות האלה למרות שהן קשורות אך ורק לעבודה ומעולם לא ניצלתי את היציאות שלי למטרות אישיות. אני יודעת בדיוק איפה טעיתי ולא מצליחה להפסיק לאכול את עצמי. אני יודעת ששיניתי את מה שהפריע להן ולקחתי לתשומת ליבי אבל לא נראה שזה עזר. הפכתי לשעיר לעזאזל של המשרד ואני מרגישה כל כך לבד. אין לי אומץ לשוחח איתן שוב, במיוחד משום שרמת העוינות עלתה כלפי ואני מרגישה אחת מול רבים. כל כך קשה לי ורק המחשבה על לבוא מחר למשרד ולהיות שוב לבד, מלאה כעס ועלבון, מעוררת בי חלחלה. אנא עזרו לי
הי רונה, תמיד אומרים, שאדם לאדם זאב... ובכן, כנראה שלא חשבו לעומק על המשמעות של אישה לאישה. אולי זה רק נדמה, אבל הרבה פעמים מתקבל הרושם שנשים לוקחות כל דבר בצורה אישית יותר, בעוד שגברים נוטים לעבור לסדר היום על דברים כאלה. בכוונה כתבתי "נשים", כי מה שקורה במקום העובדה שלך הוא תוצר של יחסים בינאישיים בין קבוצת נשים. אני מתארת לעצמי שיתר הבנות יודעות, שתחום העיסוק שלך שונה משלהן ולכן מחייב לפעמים יציאות בענייני עבודה. אבל יותר קל להן להפנות זאת נגדך. ציינת שאת ביישנית (אגב, את האחרונה שהצטרפה לקבוצה הזו?); הרבה פעמים ביישנות נתפסת - וזו טעות נוראית - כדחיה, התנשאות וריחוק מכוון. ואז דבר גורר דבר. אני חושבת, שבכל מקום שבו אחד העובדים יוצר קשר חברי וקרוב יותר עם הבוס, יהיו אנשים שיתמרמרו. למרות שגם להן היתה האפשרות ליצור כזה קשר (בדיוק כמו שהיתה להן האפשרות לצאת לאותו אירוע שהזכרת). ואולי, למרות הקושי, יש מקום לעוד שיחה? המילה "שונה" באמת יכולה לפגוע מאוד... אבל למרות הפגיעה, תבקשי מהן הסבר; למה בדיוק הן התכוונו? מה יש ב"שוני" הזה שגורם להן להתנהג כפי שהן מתנהגות? ואולי יש מקום לעשות כזו שיחה בנוכחות הבוסית, כדי שהיא תקבל את התמונה המלאה, ולא את שני הצדדים בנפרד. והיא בתורה תוכל להפריך את הטענות שלהן בקשר לריכולים ודיבורים מאחורי הגב. עושה רושם - וזו השערה - שיש בהן הרבה כעס כלפי הבוסית, אבל הן חוששות להפנות אותו כלפיה, ולכן "מלבישות" הכל עלייך. וזה גם דבר שיכול להשתפר בשיחה שבה הבוסית נוכחת. ובקשר לפגיעה מהאמירה הזו - שונה זה לא בהכרח רע. שונה יכול להיות דבר נפלא ויפה, תלוי איזו משמעות נותנים לזה. אמרת להן שלא התעניינת בהן יותר בגלל החשש לגעת בנקודה רגישה? את יודעת, הגיוני שאני טועה כאן, אבל את משדרת חוסר בטחון מסויים... וכמו כריש שעט על ריח של דם, ככה אנשים עטים על חוסר בטחון. החשש מלדרוך על יבלות מובן - למה לפגוע סתם (אפילו בלי כוונה) באחרים? אבל מה היה קורה, נניח, אם היית אומרת איזו שטות? אני בטוחה, שגם אם היית דורכת על יבלת, בלי כוונה תחילה, זה היה מתקבל בהבנה בסופו של דבר. עד שלא תפסיקי לאכול את עצמך, בטח שהן לא תפסקנה לנגוס בך. את יכולה להגיד לעצמך: "בסדר. אני טעיתי, הן טעו. אבל עכשיו אפשר לשים את הכל מאחור ולנסות לפתוח דף חדש". ברור שזו לא משימה קלה, ואין שום קסם שהופך את הדברים לפשוטים יותר... אבל אם לא נעבוד קשה למען עצמנו - מי כן?
