התמודדות עם אובדן בן

היי נירה 4 חודשים עברו מאז שבני אהובי נלקח מאיתנו. ההיתמודדות עם הכאב כמעט ואינה אנושית.ההבנה שהמוות הוא סופי וכי לא אראה או אשמע את קולו יותר לעולם מכאיבה עד עילפון. אני יודעת שהזמן לא מרפא ואני יודעת שהכאב לא אמור באמת לעבור. אבל איך לעזעזעל ממשיכים לחיות כשכול נשימה כואבת כל כך? כשכול בוקר קשה כל כך? איזה תרופה יש לרפואה המודרנית לעזור לאימהות שכולות להכהות את הכאב הנורא הזה? הייתי בשיחות אין ספור אך כלום לא באמת עוזר כשחוזרים הבייתה והחדר שלו עדיין ריק. יש לי בעל ועוד 2 בנות אך גם להם אין את היכולת לרפא. הגעגועים מפלחים את הלב כמו סכין שחותכת חמאה. זה כבר לא כאב נפשי בלבד זהו כאב פיזי,מוחשי. לא באמת אפשר לחיות אחרי שמאבדים ילד. רוצה לחיות אך זה כואב לי מידי!!!