שלום לדוקטור דין

יש לי חברה שעברה אצלכם ניתוח קיצור קיבה.סיפרה שאתה מקסים ותומך ואין כמוך. הניתוח עבר בשלום החלמה מהירה והכל טוב ויפה.הצרה היא שהיא ירדה משהו כמו עשרים קילו בתקופה הראשונה. ועלתה בהמשך אף יותר מאשר שקלה קודם. בנוסף עברה ארוע מוחי כחצי שנה אחרי הניתוח.ובמחלקה הנוירולוגית אמרו לה שזו תופעה שהם נתקלים בה לעיתים לאחר קיצורי קיבה. כל זה גרם לי לחוסר אופטימיות ונסוגתי מכוונתי לעבור ניתוח מסוג כזה או אחר .כי הבנתי שהתוצאות לא מובטחות.ולמעשה הצורך לאכול ממשיך להתקיים ואדם גרגרן מתגבר על מכשול קיצור הקיבה וחוסר לסורו.

דוקטור דין.תודה שחזרת. כן אנחנו כנראה מדברים על אותו מקרה. אבל אני מדברת ברמה העקרונית. לגבי גרגרנים המשועבדים לאכילה,זו הרי התמכרות נפשית .ברור שמדובר באנשים שכוח הרצון שלהם בנוגע לאכילה חלש מאד,שהרי אחרת היו סותמים את הפה בעצמם ולא נאלצים להטיל מום בעצמם.וברגע שלא נוגעים בהתמכרות הנפשית שום דבר לא יעזור.הם יתגברו על הכל ויחזרו לסורם. במקרים רבים הניתוח החזיק מעמד פרק זמן מסויים ולא יותר.השאלה היא האם בכלל יש הצדקה ללכת על פתרון כזה כשהתוצאות לא מובטחות וקיימים סיכונים לא מעטים..גם סיכון של ארוע מוחי. לדעתי לפני או במקביל לניתוח יש חובה ללוות את המכור לאכילה בטיפול נפשי כחלק אינטגרלי מהפתרון.בלי זה אין שום ביטחון להצלחה.ביחידה שלכם צריכה להיות מערכת נפשית תומכת מקצועית לבעיות התמכרות והפרעות אכילה,כולל אולי גם טיפול פסיכיאטרי תרופתי.ושאר הרבדים המסוגלים לסייע בהתמודדות עם התמכרות.כמו שזה נעשה עם נרקומנים.לא מספיק לגמול מהסם.יש צורך בטיפול נפשי מקיף וממושך כדי להוציא מההתמכרות..כשאתם לא בנויים כך זה מראש מועד לכישלון,וממה שאני שומעת אתה הדמות היחידה שתומכת שם..אתה ללא ספק אדם מקסים ממה שהבנתי.אבל זה לא מספיק ,אין לך אפשרות למלא פונקציה של צוות מקצועי שלם.