אשמח לתשובתך

הי ליאת, בן ה - 6 שלנו גילה הבוקר מה שאנחנו ראינו מזמן - שצומח לו שפמפם קטן. הוא נחרד מול המראה, לקח את הגילוי מאד קשה, אמר בדמעות שהוא לא רוצה שפם והסתובב כשהוא מכסה את פניו עם החולצה. ניסיתי להפחית מחשיבות העניין ולומר לו "אז מה? זה חלק ממה שמיוחד בך" אבל זה לא עזר ואני חסרת אונים. אני יודעת מה עוד צפוי לנו ולו (הערות, העלבות וכו'), כי הוא אכן שעיר מעל לממוצע. איך את מציעה לעזור לו לא להתייחס לכך או לא לייחס לכך חשיבות? אם בכלל אפשרי. תודה רבה

שלום, שיעור יתר, וכמותו נמשים, עודף משקל או משקפיים, הם מאפיינים בולטים שמקשים על חייו של הילד. מבחינה זו, להגיד לילד ש"זה שטויות" או ש"זה מה שמיוחד בך" - נתפס מרוחק מהחוויה שלו, ולכן גם לא ממש עוזר לו. בהנחה שמדובר במשהו שאתם מכירים במשפחתכם (כפי שכתבת לירדן), תוכלי לבקש מאביו שישתף אותו בחוויותיו כילד, ויזכיר לו שמדובר במשהו זמני מאד, שלא בהכרח הפריע לחיי החברה שלו או לתפקודו כילד/נער. אפשר להרחיב ולספר לו שלכל אחד מאיתנו יש חלקים טובים יפים וחזקים, ולצידם חולשות שלפעמים נראות לעין ולפעמים לא. תוכלי להביע צער על כך שהוא מרגיש רע כרגע, ולהבטיח לו שבסופו של דבר הוא (כמו כל אחד אחר בסביבתו) ייאלץ לקבל את השפמפם הקטן כחלק ממה שהוא ולהשלים עם קיומו. בברכה ליאת