התקפי בכי

שלום, ביתי בת שנה וארבעה חודשים, התחילה ללכת לפעוטון בספטמבר האחרון. עד אז הייתה איתי בבית. ההסתגלות הייתה לא קלה אבל מאז שנסתיימו החגים עושה רושם שהתאקלמה - אוכלת וישנה היטב בגן, אומרת בחיבה את שמות הגננות והילדים, לומדת יותר ויותר לשחק לבד בבית, כשבאים לקחת אותה נראית רגועה ומרוצה וכן הלאה. דבר אחד מטריד, אלא שאינני יודעת אם קשור לגן או לנטייה שלה הקשורה גם בגיל - הי פורצת מאוד בקלות בבכי בכל פעם שמשהו, ולו הפעוט ביותר, לא לרוחה - אם לא נענים לבקשתה לראות תכונית טלויזיה שאוהבת, אם לא מתירים לה לגעת במשהו, אם אני או אביה יוצאים מהחדר או עסוקים במשהו אחר. אינסוף אירועים עלולים "להצית" בכי ולעתים בוקר שלם או אחר צהרים שלם הוא בכייני. אני תוהה אם זה עלול להיות סימן שלא טוב לה בגן, שמשהו מפריע לה, או שזה אופייני לגילה?

שלום שני, תינוקות ופעוטות, מטבע הדברים, חסרים עדיין את היכולת לתמלל את רגשותיהם, במיוחד רגשות של תסכול ואכזבה. הבכי הוא הדרך העיקרית שבה תינוקות יכולים לפרוק מתח, תסכול ומצוקה, ומבחינה זו, מדובר בהתנהגות תואמת-גיל. מאחר שגם יכולות הוויסות שלה טרם הבשילו, היא מתקשה להירגע בכוחות עצמה, וחשוב לעזור לה בכך, ולא לתת לה לבכות שעות. המבוגר משמש כרגע ווסת, מרגיע ומנחם, ורצוי להיות שם בשבילה בשעה קשה. אם היא בוכה בתגובה לסירוב שלכם, תוכלו לעזור לה להתנחם בדרך של הסחת דעת, חיבוק, או מתן תחליף כלשהו שאינו כניעה לדרישה הלא-הגיונית שלה. ילד שבוכה שעות ללא נחמה, עלול להרגיש בודד ונטוש, ורצוי להימנע מכך ככל האפשר. לשאלתך לגבי הגן - לא אוכל לדעת כמובן, אך על פניו, ולאור מה שאת מתארת, לא נראה שזה קשור. בברכה ליאת