תלונות של תלמידים

באחד מן השיעורים שאני נכנסת לכיתה י ספציפית, השיח הוביל לתכנים שבהם נשמע קול מירבי של תלמידי הכיתה החשים מקופחים, נעלבים ופגועים. הרוב מתאר כי הם שמים לב לחבה יתירה של המחנכת כלפי שני ילדים מהכיתה וכלפי היתר היא מזלזלת או מעליבה. הם נתנו דוגמאות קונקרטיות של אמירות שנאמרו ע"י המחנכת שהן מעליבות. אני הסברתי להם שמהכרותי עם המחנכת היא באופייה קצת צינית ויש בה הומור וכל דאגתה נתונה במלואה לתלמידיה. ביקשתי מהקול השקט בכיתה לדבר והם נמנעו. הם היו מעטים מאוד. כשביקשתי מהם שיאזרו אומץ ויפתחו זאת מולה הם היו חלוקים בדיעותיהם. הסכמנו לבסוף כי הם יעלו על הכתב את אשר על ליבם. שאלתי היא כיצד אוכל לקיים שיח עם המחנכת לאור הדברים שכתבו התלמידים באופן אנונימי? ברצוני להוביל מהלך שיגשר בין שני הצדדים ויתחשב בצרכים של שניהם.

שלום, לפעמים, נוצרת בשיחות מסוג זה דינמיקת "עדר", שלא בהכרח משקפת את המציאות (או לפחות לא במדויק). כמו שאנחנו יודעים היטב גם מהמדיה האינטרנטית, קל מאד להשתלח ולפגוע באדם שאינו ניצב מולנו. לתחושתי, במידה והמורה תעמוד מול הכיתה, הדברים יתרככו, ויקבלו ממד מציאותי יותר. לפיכך, המלצתי היא ליידע את המורה על כך שתלמידי הכיתה ישמחו לשוחח איתה ולשתפה בתחושותיהם. תוכלי לומר שאת יודעת שקיימת מידה של אי נחת אצל חלק מהתלמידים, ושאת מעדיפה שהיא עצמה תקשיב לדברים ותגיב בדרכה. כדי שלא תרגיש מותקפת או מתגוננת, תוכלי להקדים ולומר לה שמדובר בילדים שהיו *רוצים אותה יותר*, וזה כשלעצמו סוג של מחמאה. מה את אומרת? בהצלחה ליאת