בקשר לחברותיות

אז ככה קודם כל שלום הייתי שמח עם היית עוזרת לי להבין איך בעצם להגדיר חבר ומה זה בעצם אני יודע שזה נשמע קצת תמוה אבל המצב הוא כזה כל בן אדם שאני בקשר איתו אני מגדיר אותו עד עכשיו כחבר האם זה נכון או שמא לא נכון הייתי שמח עם היית נותנת לי מעין רמות אירגון כאלה אלה להגדיר מכרים וחברים וחברים טובים וכאלה בנוסף אני חושב שאני סובל מאיזו שהיא בעיה חברתית כל פעם שאני נמצא עם בנות (אני בן 16.5) אני כמעט ולא יוזם דברים אני פשוט נורא ביישן ולוקח לי זמן להיפתח אליהם האם אפשר להעביר את זה ואותו הדבר לגבי חברים סתם לדוגמא כשאני יוצא עם כמה חברים ובאים אנשים שאני לא מכיר אני בקושי נפתח אני משתדל להפתח כמה שיותר אבל עדיין קשה לי אני פשוט סגור כזה אפשר להעביר את זה איך שהוא אני פשוט מת להעביר את זה ולהיות בקשר אם יותר חברים ובעיקר עם יותר בנות

היי, שאלה טובה, מה זה חבר... היום, הרבה מאד אנשים - בעיקר כאלה שחצו את גיל 40 - נוטים ללעוג לתרבות הפייסבוק (ויתר הרשתות החברתיות), ולראות בקשרים הללו גירסה חיוורת, שלא לומר מזוייפת ונלעגת, של "חברויות אמת" היכולות להתקיים רק בחיים האמיתיים שמחוץ למחשב. הם, מצידם, צודקים - פשוט בגלל שהם גדלו במציאות אחרת. כיום, ההגדרות ל"מיהו חבר", גמישות יותר, ותלויות במידה רבה באדם שאותו שואלים. כמו שציינת נכון, יש מעגלים של קרבה (כמו מעגלים הנוצרים כשזורקים אבן למים). יש את האנשים הקרובים מאד, איתם אנחנו מרגישים נוח, לא צריכים להציג. האנשים שעליהם אנחנו סומכים, ולא חוששים להיחשף בחולשותינו. יש אנשים שבמעגל הקרוב שלהם יש רק חבר אחד או שניים, יש אנשים שמרגישים נוח עם חבורה יותר גדולה, ויש, לצערנו, גם אנשים שלא מצליחים לתת לאף אחד להתקרב (וזה תמיד עצוב וכואב). מכאן, המעגלים מתרחבים, ובדר"כ המיקום של מישהו נקבע עפ"י מידת הקרבה והאמון שאנחנו מאפשרים לו. לשפה יש הגדרות מסייעות, והיא מציעה לנו את החבר, ידיד, ידיד-נפש, רע, מודע, מכר, נפש תאומה, אח, וכיוב' תיאורים שתכליתם לסמן את אופי הקשר ומידת הקרבה שאנו חשים. אנשים ביישנים (כמוך) נוטים להיות מעט קפואים בחברת אנשים שאינם מהמעגל הראשון, וזה קורה בדר"כ בגלל מחשבות ואמונות "אוטומטיות" כמו למשל: הם בטח יחשבו שאני.... (כאן באות כל מיני הגדרות, לא חיוביות במיוחד). המחשבה הזו גורמת לזהירות יתר, לחשש ולצורך להמתין עד לתחושה טובה יותר, שמגיעה כעבור זמן מה. כשמדובר בבנות, זה מנגנון דומה, כאשר מידת החשש עולה ככל שאנחנו מרגישים פחות בטוחים. נער/גבר שמרגיש מושך ובטוח יהסס פחות בקרבתן של בנות. גבר פחות בטוח עלול להגיד לעצמו (שוב) אמירות שליליות, דוגמת "בטח יש לה המון מחזרים טובים ממני" וכד'. ברור שמחשבות מסוג זה מקשות עלינו להתקרב, ולכן זה קצת יותר קשה. מבחינות רבות, דווקא הפייסבוק והווטסאפ יכולים לסייע לאנשים ביישנים, ולאפשר להם לחדור, גם אם בעדינות וירטואלית, למעגלים חברתיים שבחיים עצמם קשה יותר להצטרף אליהם. יש אנשים שגם "לייק" מתקשים לעשות, בשל אותו מנגנון של הימנעות. אתה בטח מבין שאפשר לטפל בזה, בדרך של עבודה על המחשבות האוטומטיות האלה. לפעמים אפשר לבד, ולפעמים אפשר להיעזר במישהו, חבר, ידיד, או אפילו פסיכולוג. מה אתה אומר? בינתיים מאחלת חג שמח ליאת

תודה רבה :)))))