סימנים מטרידים לגבי מיומנות חברתית והשלכותם

שלום רב רציתי להתייעץ בני הבכור בן שבע וחצי, בכיתה ב ,ילד טוב , מקסים ללא קשיים מיוחדים אלא שלאבחנתי הוא נאיבי מידי לגילו והוא לא מספיק מבין השלכות של מעשים , והשאלה האם זה אופייני לגילו וזה תקין לדוגמא : הוא שואל ילדים מהכיתה שלו אם הם רוצים להיות חברים שלו , ולא שאין לו חברים יש לו חברים אבל כשהוא רוצה בעצם ליצור קשר עם עוד ילד הוא מרגיש שהוא צריך לקבל אישור מהילד האם הוא רוצה להיות חבר שלו וגם אם הוא רב עם חבר טוב הוא מרגיש שהוא צריך לשאול אותו הוא הוא עדיין רוצה להיות חבר שלו , ואם החבר עונה לו שהוא יחשוב הוא מקבל את התשובה שלו. יש לו אח בן חמש והוא מאד משתלט עליו ומאד תחרותי ומאד רוצה תמיד להיות במקום הראשון ושאותו יאהבו יותר , הוא גם קצת עקשן , עצלן אבל מאד פדנט (אסור שמהו ילך לאיבוד - קצת ברמה אובססיבית) גם לגבינו ההורים הוא כל הזמן שואל אמא אני ילד טוב ???? וכל הזמן אומר לנו שהוא אוהב אותנו . קרה גם מקרה בבית ספר שהוא זרק על חבר אבן בלי כוונה כתוצאה מריב והאבן פגעה לילד ליד העין במזל לא קרה כלום , אבל יש לי תחושה שלמרות שהוא התנצל והרגיש רע , הוא לא ממש הבין את ההשלכות ואת הסכנה . הוא ילד מאד תקשורתי ופתוח ותלמיד טוב , לא חסר בטחון , לא ביישן והמורים והחברים מאד אוהבים אותו , מה שכן הוא מאד אוהב מחשב וטלבזיהה , השאלה האם ההתנהגות שלו היא נורמטיבית , אם זה כתוצאה של חוסר נסיון וזה תקין או משהו שדורש עזרה חיצונית. אשמח לקבל עצה

שלום ענת, תהליכי חשיבה של ילדים, בניגוד למתבגרים או מבוגרים, מתאפיינים בקונקרטיות, דהיינו - הם ממוקדים ב"כאן ועכשיו", מתקשים להפעיל חשיבה מופשטת וגמישה, ומתייחסים לדברים כפשוטם. היכולת להפעיל שיקול דעת בוגר עדיין אינה קיימת. לכן, התנהגותו של בנך אינה נשמעת חריגה, ככל שאפשר להתרשם מדברייך. תוכלי לנסות לגמול אותו בעדינות מהכורח להיות "ילד טוב" כל הזמן, ולהסביר לו שאת אוהבת אותו תמיד, גם כשהוא לא במקום הראשון. איכשהו, גם זה נשמע אופייני מאד לילדים בכורים ומוצלחים, שחוששים לאבד את היוקרה והמוניטין שרכשו במשפחה בזכות היותם מקסימים כל כך. אם הוא אהוב ומקובל על ילדים ומורים, נראה לי שאת יכולה להירגע :-) מועדים לשמחה! ליאת