תינוקת בת שנה וחצי- שינוי בהתנהגות

שלום, אני מטפלת בתינוקת בת שנה וחצי (מגיל חצי שנה) חשוב לציין שיש בינינו קשר טוב ואני מרגישה שנעים לה איתי. בימים האחרונים יש לה התקפי כעס (לא יודעת אם זו המילה הנכונה) היא מתרגזת עלי (ללא כל סיבה ) ולא רוצה שאתקרב אלייה- זה קורה בימים האחרונים מאז שדודתה מגיעה בבוקר לארגן את הגדולה (במקום אבייה שנמצא במילואים) - היא נצמדת לדודה שלה, מתרגזת ולפעמים בוכה כשאני רק מתקרבת, לא מוכנה שאאכיל או אארגן אותה ורוצה שרק דודתה תהיה איתה. חשוב לציין שעד עכשיו (כשאביה של התינוקת היה בבית)זה לא היה קורה והיא לא הביעה כלפיי "אנטי" שכזה.. יכול להיות שלפעמים רצתה את אבא שלה אבל ממש לא דומה למצב עכשיו . בבוקר היא מקבלת אותי יפה ונראה שהיא שמחה לראותי אבל מהר מאד מצב הרוח שלה מתהפך. אינני יודעת כיצד לנהוג משום כשאני מתקרבת היא מתעצבנת עוד יותר וכשאני מתעלמת אני גם מרגישה שזו לא הבחירה הנכונה.. חשוב לציין כי ברגע שאני איתה לבד היא חוזרת לעצמה- חייכנית, משחקת יפה ואפילו מחבקת אותי.. אשמח לקבל עיצות כיצד עלי לנהוג משום שאני מרגישה שבימים האחרונים אני ממש צריכה להיאבק איתה.

שלום איילת, דווקא הסיפא של דברייך - אמור להרגיעך. העובדה שהתינוקת נהנית בחברתך כשאתן לבד, מעידה על הקשר הטוב והבטוח שנוצר ביניכן. חשוב לזכור שתינוקות בגיל זה מתחילים לגלות עניין חברתי גדול. חרדת הזרים נסוגה, ומפנה מקומה להתעניינות גדולה באנשים, הגם שאלה נתפסים כאובייקטים (חפצים) מסקרנים ולא כיצורים עם רגשות משל עצמם. אני מניחה שההתנהגות שאת מתארת קשורה לסקרנות והחיבה הגדולה כלפי הדודה, ולקושי הנורמלי להתמודד עם תסכול ואכזבה. אין סיבה להיעלב או להתבאס מתגובותיה של הילדה. אדרבא, רצוי להישאר נינוחים ורגועים מול הרגזנות שלה, ולעזור לה להירגע (לא להתעלם!). אני משוכנעת שאם תוכלי לשים את הפגיעה והעלבון בצד (או במילים אחרות, לא "לקחת את זה אישי" מדי), תפעלי אינטואיטיבית נכון. המשאלה של הילדים הקטנים היא שהמבוגר המטפל בהם יוכל לשרוד גם את התקפות הזעם ולהכילן. לתחושתי, הכל בסדר :-) בברכה ליאת

תודה :)