ילד דווקא

שלום רב, הייתי רוצה לדעת אך אלי ולבעלי להתנהג עם הילד שלנו, בן 3 בדיוק, במצבים שאנחנו מבקשים ממנו משהו לא לעשות והוא פשוט מסתכל לנו בעיניים ועושה בכוונה. או שאנחנו מבקשים ממנו לעשות משהו והוא פשוט מתעלם מאיתנו לחלוטין כאילו אין איש לידו והוא בכלל לא שומע. מדובר על ילד נבון מאוד, שמתעניין כמעט בהכל וזוכר כל דבר שמסבירים לו ומספרים לו. אך כאשר הדבר נוגע להתנהגות ולבקשות שלנו אז הוא ישר אומר לנו "לא רוצה" ומתעלם מאיתנו לבקשה שניה ושלישית. הפתרון היחיד שמצאנו עד עכשיו אלו איומים על משהו שהוא אוהב. לדוגמה: "אני אסגור לך את הטלוויזיה" ואז הוא מתעצבן ומתחיל לבכות ולתת באגרוף על השולחן או אפילו נותן לנו אגרוף ברגליים. או שאנחנו מאיימים שאנחנו לא ניתן יתר צעצועים. לפעמים אנחנו אומרים לו שאנחנו לא רוצים לשחק איתו יותר ופשוט מתעלמים ממנו מספר דקות. כתוצאה מכך הוא מסתובב סביבנו, מבקש את תשומת ליבנו, רואה שלא מקבל אותה אז הולך ועושה את מה שביקשנו ומבקש להיות חברים. הבעיה היא שלא תמיד יש לנו זמן למשא ומתן זה, כי לפעמים מדובר על סה"כ להתלבש בבוקר לגן, כשבמקביל אנחנו צריכים למהר לעבודה, והוא מתחיל עם ה"לא רוצה" ומתחיל לשחק במשחקים במקום להתלבש. האם כדאי לנו ללכת להדרכת הורים/ייעוץ פסיכולוגי עם הילד או בלעדיו? דבר נוסף, האם יכול להיות שבגיל 3 כבר יש לו בעיית קשב וריכוז? הילד מעבד ריכוז תוך פרק זמן קצר מאוד. בדקת הליכה מהדירה ועד האוטו הוא מוצא עניין בכל אבן, כל עלה וכל דבר חדש שיש באמצע הדרך. באמצע הלבשה הוא עושה 4-5 דברים במקביל: מוצא משחק שהוא ראה בזווית עין, פותח/סוגר חלון, רץ בחדר ולפעמים הוא מוצא עוד תעסוקה. האם אלו סימנים ראשונים? תודה, גליה

שלום גליה, פעוטות בני שנתיים-שלוש יכולים להיות "דובוני לא-לא" רציניים. הם מגלים נטיות חזקות לעצמאות, ובוחנים את הגבולות שוב ושוב. הם סקרניים מאד, חקרניים, ותזזיתיים (ואין בהתנהגותם כדי להעיד בהכרח על הפרעת קשב). לצד ההבנה וההיכרות עם המאפיינים ההתפתחותיים האופייניים לגיל, על ההורים להניח את היסודות להתנהגות חברתית נאותה, כלומר, לאמן את הילדים הקטנים להתמודדות עם תסכול ואכזבה, ועם קבלה וכבוד כלפי דמויות סמכות. חשוב להדגיש (אני עושה זאת בכל הזדמנות) שילדים אינם נולדים עם גבולות. זהו תפקידם של ההורים, וכאשר הם מתקשים בכך, רצוי להיעזר בהדרכה של גורם מקצועי. איני חושבת שהילד שלך צריך טיפול פסיכולוגי, ומשוכנעת שפגישה אחת או שתיים אצל פסיכולוג ילדים המיומן בהדרכה הורית, תביא לשיפור משמעותי. בהצלחה ליאת