תאומים בני שנה ו-8

שלום רב, יש לי בן ובת בני שנה ו-8. אני עובדת משרה חלקית, כך שכל אחה"צ אני לוקחת אותם מהגן ומבלה איתם עד השינה. אפשר לומר שאני מקדישה להם 100% מהזמן הזה, כיוון שאני מספיקה לעשות את מטלות הבית בשעות הבוקר או אחרי שהם הולכים לישון. היום הייתי חייבת לעשות משהו שקשור לעבודה והגיע אליי למייל אחר הצהריים, כשהיינו בבית. ניסיתי להסביר להם שאמא עסוקה ושישחקו קצת ביחד. הם פצחו בבכי עד השמיים, החזיקו לי את הרגליים ולא הצלחתי לעבוד יותר מחמש דקות. רק אז הבנתי כמה הם לא יודעים להעסיק את עצמם בכלל. אני כל הזמן איתם, ובמידה ויש לי משהו אחר לעשות, אין לי שום סיכוי לעשות אותו. זה החשש העיקרי שלי מלחזור לעבוד במשרה מלאה. מה יקרה אם אצטרך לעשות חלק ממטלות הבית אחר הצהריים בזמן שאני איתם? אובדת עצות, ואשמח לדעת אם לדעתכם בגיל הזה אפשר ללמד אותם לאט לאט לשחק גם לבד, כשאני רק בסביבה, אך לא משחקת איתם בפועל. כיצד אני עושה זאת? תודה רבה וסליחה על האורך אביגיל

שלום אביגיל, ראשית, תגובת ילדייך תואמת את גילם. לתפיסתי, הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא בדרך הדרגתית שעוברת ממצב בו את נמצאת איתם ומפעילה אותם, נמצאת אך פאסיבית, נמצאת בטווח ראיה וכו'. בגילם הצעיר עיקר המסר מועבר דרך ההתנהגות שלך ולאו דווקא באופן מילולי. מילים במקרים כאלו רק מדגישים את המרחק ומקשים על התהליך. במקום מילים, אני מציע לתפוס את הרגע הנכון בו הם מעסיקים את עצמם ולבצע את מה שאת צריכה, או לסקרן אותם בפעילות כל שהיא (ציור, משחק) להיות איתם בתחילתה ולאט לאט לסגת. ככל שהם יגדלו כך הם יחלו להעסיק את עצמם באופן עצמאי ומשוחרר מנוכחותך. בנוסף, נסי לשים לב לרגעים בהם הם מעסיקים את עצמם והקפידי שלא להתערב באופן יזום בפעילות שלהם, ככל שתקפידי לעשות זאת כך יגדל טווח היכולת שלהם. קובי