מה עושים עם פיספוסים.

שלום בני בן ה3 וחודשים עושה פיפי במכניסם כבר תקופה ממושכת. עברנו באוגוסט למקום חדש, בתחילת השנה במעון הכל היה בסדר, לאחר שהחליפו לו מטפלת התחיל לפספס ( היתה תקופה גם קקי). בינואר בעלי טס לחו ל וזה התגבר גם בבית התחיל לפספס לא רק במעון. איך אני עוזרת לא לעבור את זה. מה אסור לעשות ומה מומלץ.לבי נקרע כל פעם שזה קורה כי אני יודעת שקשה לו ואני לא יודעת איך לעזור לו. תודה מראש טל.

שלום טל, לא ציינת במשך כמה זמן היה גמול. תהליך הגמילה הוא תהליך הדרגתי, לעתים גם במצבים בהם נדמה לנו שהילד כבר גמול, זה עדיין לא מוטמע אצלו באופן מלא. לפעמים נסיגה בתהליך הגמילה קשורה לנסיבות חיים כפי שאת מתארת אך לפעמים זהו חלק מהתהליך. בכל מקרה, אני חושב שבשלב זה יש לעודד ולחזק את הילד על ההצלחות שלו (עשיית קקי למשל), לא לבקר ולא להעניש על אי ההצלחות. כשהילד מפספס אני מציע לפעול באופן פשוט וטכני, להחליף את בגדיו ולא להכביר במילים או בתשומת לב המדגישים את כישלונו ואת התגייסותך דרכו. עשיית צרכים ואכילה הם שני נושאים הזוכים לעיסוק מוגבר בקרב הורים החל מרגע לידתו של הילד, הילד חש בזה ומבין שדרך עשיית הצרכים שלו הוא יכול לגייס את הסביבה ולהביע את מצוקותיו. אני חושב שבמקרה שלכם חשוב שתבחני עם עצמך איך התחושות המכאיבות שעולות בך משפיעות על אופן התגובה שלך. כמו בהרבה מקרים, גם כאן נקודת המוצא הרגשית חשובה לא פחות מאופן התגובה. כשאני פועל מתוך תחושות אשם, רחמים או צער אני משדר מסר שונה ממצב בו אני פועל מתוך ביטחון ואמונה ביכולותיו של הילד. נקודת המוצא הרגשית שלך מכניסה פרופורציה לחרדות ולדאגות של הילד. כך לדוגמה, הילד מגיב מתוך חרדה שאביו נעלם ולא ישוב, ואילו את מגיבה אליו מתוך ידיעה ברורה ובטוחה שהוא ישוב. המסר הרגשי שאת מעבירה נותן בילד תחושת ביטחון ומאפשר לו להתגבר על החרדה. ממליץ לקרוא ברשת על תהליך הגמילה וצורותיו השונות, אם את מרגישה צורך בזה את יכולה להיעזר באיש מקצוע שילווה אתכם בזה. בהצלחה קובי