מצבי רוח ורגשות - שלי ?

היי .. בערך מאז שאני בת 11 הרגשות שלי קיצוניים , מאוד . ההורים התגרשו ואז זה התחיל :אני כמה שבועות - שנה ( הכי ארוך שלי ) מרגישה נורא , עצובה זה לא מילה בשביל זה , כלום לא כיף , אין לי כוח לכלום , כל מה שאני רוצה לעשות זה להיות לבד בחדר , אני חותכת את עצמי במחשבה שזה לא משנה כי בכל מקרה אני יהרוג את עצמי בקרוב ( וניסיתי פעמיים .. ) ואז פתאום אני קמה בבוקר ומשום מקום , אני בעננים . החיים נראים לי מדהימים והכל חוזר להיות כיף , יש לי מוטיבציה מטורפת ואני אפילו מצליחה להפסיק לחתוך , אבל זה גם לא טוב כי לאט לאט הכל נהיה שמח מדי ואני מאבדת שליטה ועושה מלאא שטויות בלי לחשוב על מה אני עושה .. אני ממש היפר והמחשבות פשוט רצות לי בראש זה נמשך לשבועיים - חודש וקצת ושוב .. זה מעגל . אני מודעת לזה אבל כל פעם הרגשות משכנעות אותי להאמין בהם ואני מאמינה שזה נכון , אני מרגישה. שהרגשות לא שלי ואני מפחדת מהם .. כי אני לגמרי מאבדת שליטה אבל בעצם אני לא יודעת מה הרגשות שלי בכלל או מי אני כי זה משתנה מהקצה לקצה כל תקופה . אז השאלה שלי היא מה זה ? מה קורה איתי ? זה פשוט גיל ההתבגרות ? ומה אפשר לעשות ? כי אני לא יוכל לספר בחיים להורים שלי על החתכים או על האובדניות למרות שאני דיי בטוחה שהם שמים לב לשינויים בהתנהגות .. אני לא היחידה ששמה לב לזה , מעירים לי על המצבי רוח המון ועל זה שהם משתנים לגמרי .. תודה רבה וסליחה על החפירה ( אני בת 15 וחצי )

שלום לך, קשה מאד (וגם לא מקצועי) לאבחן אנשים דרך האינטרנט, תוך הישענות על תיאור כה חלקי. מה שכן אפשר לומר זה שאת מאד סובלת, והדרך שלך להתמודד עם המצוקה היא הרסנית ומסוכנת. פגיעה עצמית - גם אם מביאה אתה מידה של הקלה זמנית - אינה משפרת באמת את מצבך, ובנוסף, מהווה בעיה חדשה הנוספת על כל השאר. אני מציעה שלא תישארי עם כל זה לבד, שכן זו מעמסה כבדה מדי. פני לקבלת עזרה. הכתובת הטבעית היא ההורים, שיוכלו לסייע לך במציאת טיפול טוב. אם את חוששת מתגובתם, פני ליועצת ביה"ס, ובקשי את עצתה ועזרתה. היא תוכל להציג את הקשיים להורייך בדרך שתגייס אותם לעזרתך. שמרי על עצמך ליאת