בת 4 גמילה שהשתבשה

שלום רב, בתי היום בת 4 ילדה בריאה ומאד מודעת וחדה רגשית לנעשה סביבה.נגמלה בשיתוף פעולה דיי יפה בסביבות גיל שנתיים וקצת. בגיל שנתיים וארבעה חודשים נולד לה אח. חודש לאחר מכן התחילו שיבושים בגמילה. מתוך רגשות קנאה מובנים ורצון לתשומת לב היתה עושה פיפי ברצפה או בשטיח וגם שאמרנו לה לכי לשירותים אמרה שאין לה. מאז ועד היום אנחנו בסבבים מחזוריים מתישים. יש תקופות יבשות ויש תקופות שבפתאומיות זה חוזר והיא חוזרת להרטיב בגן או בבית מתי שנח לה. כשיש לה אינטרס היא לא תרטיב כדי לא לחזור הביתה או להחליף בגדים. בגיל מוקדם יותר שראינו שזה הפך למאבק החלטנו לעצור וללכת קצת אחורה לאפשר לה חזרה לחיתול ומהר מאד בקשה להורידו (בגיל שנתיים וקצת). בשלב מסויים דגלנו בשיטת ההתעלמות המוחלטת - היא לא רצתה להחליף בגדים רטובים ואיפשרנו לה להישאר רטובה עד שיציק לה גם אם היא מפסידה דברים (למשל אני לא יכולה להרים אותך על הידיים או לשחק איתך כי את רטובה) היא היתה מוצאת דרכים יצירתיות מאד. בגיל שלוש וחצי בערך פנינו לפסיכולוגית התפתחותית שתצפתה על האינטראקציה של הילדה איתנו ולאחר שלושה מפגשים הפסקנו כי לא קיבלנו שום עצה מעשית איך להגיב. אנחנו משתדלים כמה שאנחנו יכולים להתעלם כי זה הדבר היחידי שאיכשהו עזר .גם בימים שמדובר ב 5 זוגות מכנסים ותחתונים וגם בגן - אבל כמובן אחרי פרק זמן שכזה זה מאד קשה. כי זו תקופה ואז הפסקה הכל בסדר ושוב חוזרים לפעמים זה חוזר כי אמרתי לה למשל לכי לשירותים לפני שיוצאים אני רואה שאת צריכה פיפי והיא ענתה לי לא ואני אמרתי לה יש לך לכי - וזהו חוזרים לסבב מתיש של מכונות כביסה אין סופיות ועצבים מאופקים ולפעמים פחות. אנחנו בתוך זה כבר שנה ושבעה חודשים מבקשים מכל הסביבה פשוט להתעלם ולא לפתח איתה שיחות בנושא כי זה רק מגביל את תשומת הלב (השלילית אמנם) ואז היא ממשיכה עם זה. אני מיואשת ומפחדת שאני לא גורמת לילדה נזק רגשי- נפשי לעתיד מכיוון שמדובר בפרק זמן ארוך מאד. אציין ששללנו מס פעמים גורם אורגני ואני בטוחה בוודאות של 200% שזה נעשה ביודעין ואני גם יודעת לומר לפי הבעות הפנים שלה מתי יש לה פיפי והיא בוחרת לא ללכת לשירותים אלא לעשות במכנסיים. בנוסף בלילה היא לא גמולה בכלל. בגיל שלוש וקצת לאחר מס לילות יבשים מידי פעם הורדנו לה החיתול. היום המצב שהיא יכולה להרטיב פעמיים בלילה גם אם לקחנו אותה מתוך שינה לשירותים. אחרי המונולוג הארוך :) אשמח לאיזו הכוונה מקצועית בנושא כי אני מיואשת ולא יודעת לאן לפנות תודה רבה דיקלה

שלום דקלה, בהנחה שאכן שללתם גורמים בריאותיים, הנה המחשבות שלי. אם תקראי שוב את דברייך, תראי כמה מעט התייחסות יש בהם למצוקה של הילדה. ילד שזקוק לתשומת לב, ובוחר לקבל אותה דרך סימפטום מטריד כלשהו, צריך לקבל מענה קשוב ורגיש ולא התעלמות. אני מניחה שאת מתכוונת בדברייך לניסיונות שלכם לא לכעוס ולא לתת תשומת לב שלילית. אבל חשוב לזכור את המשאלה שלה, ולתת לה את תשומת הלב בנדיבות בזמנים אחרים. ממליצה בכל זאת, על הדרכת הורים נוספת, אצל פסיכולוג/ית ילדים מומלצת. אולי הניסיון השני יהיה מוצלח ויעיל יותר. בברכה ליאת

אני מודה לך