התייעצות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
אני קוראת הרבה את העצות ונעזרת בהן והחלטתי להתייעץ בעצמי אני אמא לילדה מקסימה בת 4.5 ילדה מאוד טובה, רגישה, חכמה, בגן היא 100% בבית אנו נתקלים בסיטואציות שאני מבקשת לדעת איך עלינו להגיב היא מבקשת משהו ואנו אומרים "לא", מבקשת שוב ושוב ושוב... אנו עומדים על שלנו ברוגע ובלי כעס. לא מוותרים על מה שהחלטנו. או שהיא מבקשת משהו בצעקה או דיבור חצוף אנחנו אומרים "כשתדברי בצורה ברורה נוכל לעזור" בשתי הסיטואציות מתחיל בכי... אנו לא מתרגשים, אומרים לה שכשתרגע נשמח לעזור לה ומתעלמים, זה מתגבר ומתגבר אפילו מגיע לכך שיכולה להרביץ לנו (אומרים לה בתקיפות שלא מרביצים) כל הבית באווירה לא נעימה ומתוחה יכול לקרות אצל סבים, בחוץ, בבית - כשמגיעים הביתה היא נרגעת עם מוצץ (בחוץ לא מאפשרים מוצץ) השאלה איך לנהוג ? ושאלה נוספת - האם לחכות שתבקש בעצמה עזרה או אם יודעים שיעזור לה מוצץ או חיבוק לתת לה גם בתוך ההתקף בכי ? (אני רוצה שתלמד להרגע גם בלי מוצץ וגם שתלמד להגיד יפה מה היא צריכה)
שלום יעל, בדר"כ, ילדים מנדנדים שאינם מרפים ("חופרים" - בלשון העם), עושים זאת לאור ניסיון קודם של הצלחה. חשבי על אנשי הקזינו, שמסוגלים לשבת מול מכונות המזל שעות ארוכות, למשוך בידית שוב ושוב ולסכן את עצמם בהפסד כסף רב. הם עושים זאת רק כי פעם אחת (מספיקה פעם אחת!)זה הצליח. אני מעודדת אתכם להישאר שקטים ורגועים מול תביעות לא הגיוניות, אך גם לנסות לעזור לילדה להירגע ו"לרדת מהעץ". אין לאפשר לה בשום אופן להכות אתכם. לדבר זה לא מספיק. עליכם לפעול בנחישות ובעקביות. כאשר היא מנסה להכותכם, נסו ככל האפשר לעצור אותה פיזית, ואם היא הצליחה, התרחקו ממנה והישארו קרירים לזמן מספיק כדי שתבין את הקשר בין התנהגותה התוקפנית לבין התוצאה הבלתי רצויה. אל תחכו שתבקש בעצמה עזרה. ילדה קטנה ומתוסכלת זקוקה לנוכחות סמכותית אך מנחמת. את החיבוק אפשר להציע במקרה של אכזבה, אך לא בתגובה להתנהגות אלימה כלפיכם. המוצץ בהחלט יכול לשמש להרגעה, והיא תלמד לוותר עליו לבדה, כשישתכללו יכולותיה לווסת רגשות. אל תעמיסו עליה תסכול יתר. בהצלחה ליאת
אני לא מבינה משהו... מה זה סמכותית אך מנחמת ? את אומרת שבהתקף זעם / התחצפות / דיבור לא יפה וכו צריך להתעלם כמה שיותר כי זה נועד למשוך תשומת לב ומצד שני לנחם, לתת חיבוק, מוצץ... זה לא תשומת לב ? אני מבינה שכשאני אומרת לא זה לא, ומתמידה ברוגע כשממשיך הבכי אני מתעלמת - לעיתים עוזרת לרדת מהעץ ומציעה חלופה אלימות - בדיוק כמו שכתבת - מחזיקה, לא מאפשרת, אומרת שאסור בכי שנהייה כבר התקף זעם... מה אז ? האם נכון להתרחק או להרחיק אותה לא כעונש, פשוט כי לא נעים להתנהל ככה בבית או אצל אחרים המון תודה על הסבלנות