תכתובת בוואץ אפ

שלום, הבן שלי תלמיד כיתה א חזר וסיפר כי המחנכת שלו העמידה את תלמידי הכיתה במשך השיעור כי היו קליפות תפוז על הריצפה ואף אחד לא לקח אחריות על מעשיו. שאלתי בקבוצת ההורים בוואץ אפ האם שמעו על כך שילדיהם עמדו בשיעור בעיקבות קליפות תפוז על הריצפה. חלק מההורים נבהלו וחלק טענו שצריך לברר מול במחנכת וחלק "המתייפייפים" טענו שאין להכפיש את שמה של המחנכת ויש לברר מולה. למחרת, שמעה המחנכת על חילופי הדברים בהודעות וכתבה להורים מייל על כך שהיא כועסת שהדברים נעשים מאחורי גבה, ולא דרך תקשורת ישירה שכן על כל שאלה או הבהרה היא טורחת להשיב. עוד טענה כי היא מאמינה במערכת יחסים המושתתת על אמון ותקשורת גלויה. מייד לאחר מכן יצאו שני הורים שונים בהתכתבות כי יש לכבד את יעל וכל שאלה או בעיה יש לברר מול המחנכת. כעת התייחסותי: העלתי שאלה בקבוצת ההורים ממקום של בירור כי בני סיפר זאת. לא הייתה שום נימה של הכפשה או העלבה של המחנכת... וכעת דעתי על התנהלות המחנכת שלא נכתבה בקבוצה: לא כ"כ נראית לי הדרך שבחרה המחנכת להתמודד עם שאלת התפוז- השאלה שהופנתה לתלמידים: מי זרק תפוז על הריצפה בעייתית מיסודה ומאותתת לכיוון אשמה. ועוד, להעמיד תלמידים כדי למצוא את האשם? עוד יותר ירתיע את ה"אשם" ויגרום לו לשתוק.במקום למצוא דרך יצירתית יותר ולגייס אותם לשיתוף פעולה ... לא חסרות דרכים לכך. הרי במבחן התוצאה האשם לא נמצא והילדים יצאו בתחושה לא נעימה. ובמייל ששחה להורים דיברה על מערכת יחסים עם ההורים המושתתת על תקשורת ישירה ואימון. ובהתנהלותה מול הילדים הראתה את ההפך מהמשאלה שהביעה מול ההורים. זה היה אקט משמעתי שמטרתו לתור אחר האשם בדרך מאיימת ומרתיעה. שלא נשא פרי. היא הביעה את כעסה מול התלמידים וכעת כעסה מופנה כלפינו ההורים. זאת אסטרטגיה לנקות עצמה מהטענות של ההורים כלפיה בעניין התפוז. וההורים האחרים שמייד דאגו ליידע את המחנכת בהתכתבות ובוודאי גם העבירו את פרשנותם לדברים כדי לשאת חן בעיניה. אשמח לדעת מה דעתך בעניין.

שלום, אתחיל מזה שאני לא חושב שענישה קולקטיבית שרירותית מועילה. באופן אישי, אני מעדיף תגובה חינוכית כמו עבודה בנושא איכות הסביבה וכד'. למצוא את האשם או חינוך ללקיחת אחריות זה חשוב, אך חשובה מזה ההבנה של הילדים את הרעיון הבסיסי שעומד מאחורי המעשה. בשאלתך את מעלה הרבה נקודות חשובות, על מעורבות הורים בבי"ס, על דפוסי תקשורת, על התמודדות עם אופני תקשורת מודרניים בתוך שיח קבוצתי וכו'. מבלי להיכנס לדעותיי בנושאים האלו, אני חושב שבמקרה שלך צריך להפריד בין שני דברים: האחד, אופן תגובת המורה בכיתה ודעתך על האופן בו פעלה. השני, העברת המסרים למורה ותקשורת בקבוצת ההורים. אני מבין את תסכולך מכך שבאת לעשות משהו טוב עבור הילדים, אך בפועל יצא שאת נתפסת באור שלילי גם אצל המחנכת וגם בקרב חלק מההורים. לכן, אני מציע לך לא להיכנס למגננה ולניסיונות לנקות את עצמך מול האחרים, אלא לתקשר עם המחנכת באופן ישיר ובשיחה פרטית. בשיחה שלכן, את יכולה להביע את דעתך על שאירע בכיתה, לשמוע את הצד שלה ולהתייחס למה שאירע בקבוצת ההורים, להסביר לה את כוונתך המקורית ולסכם איתה על דרכי תקשורת המקובלת על שתיכן. כפי שאין הורה מושלם, אין מחנכת מושלמת, כולנו עושים טעויות ולטעויות האלו יש תפקיד חשוב בהתפתחות של הילדים. החשוב הוא לקיים ערוץ תקשורת ישיר ופתוח בו תוכלי לברר דברים מולה. כהורה, אני יכול לומר לך שקשה מאוד להגיע למצב בו כל ההורים מסכמים על דבר כזה או אחר, או למצב בו אני כהורה מסכים עם כל פעולות המחנכת. לכן, אני חושב שמוטב להתמקד במה שחשוב לילד שלך! לנסות ולהפריד בין עיקר לטפל (כלומר- לברור את האירועים בהם את מתערבת לפי מידת החשיבות שלהם בעיינך) ולמצוא את הדרך האפקטיבית להעברת המסרים שלך.. מניסיוני, אני יכול לומר שלרוב העברת ביקרת באופן אישי, ישיר ולא קבוצתי עוברת טוב יותר ומאפשרת למושא הביקורת להגיב באופן ענייני, בדרכים מגוונות יותר, ומקלה עליו שלא להיכנס למגננה ואטימות. בברכה, קובי