התנהגויות חוזרות אצל ילדה בת 4.5

שלום, בתי בת 4.5, החלה לפני כשנה במין טקס יומי לפני היציאה בבוקר לגן, היא היתה אומרת באותו הסדר את שמות כל הדמויות המצוירות שהיא אוהבת, כל יום באותו הסדר. לפני כחודשיים היא החלה בדבר חדש שבו היא עושה טקס קבוע בכל פרידה מכל אחד מבני המשפחה, טקס של נשיקות בסדר מסוים ,קבוע. דבר נוסף הוא שהיא פתאום ביום בהיר החליטה שהיא חייבת לסיים בכל ארוחה את כל הצלחת ואם לא זה אסון. חשוב לציין, זאת ילדה מאוד מאוד בוגרת; חכמה בצורה יוצאת דופן, מלאה בחברים, פעילה בחוגים רבים וילדה שמחה ומאושרת. לא מראה שום סימן לחרדה מסוימת, אך למרות כל זאת, יש לי הרגשה שמשהו גורם לה להיות קצת אובססיבית לדברים מסוימים כשרובם הם דברים חמודים וטובים. אשמח לעצתכם בעניין. תודה רבה

שלום מיטל, הצורך של ילדים לחוש שליטה, יחד עם החשיבה המאגית שלהם, עלולים ליצור לעיתים מופעים כפייתיים, דמויי OCD שלא בהכרח יתמידו עד הילדות המאוחרת או הבגרות. כך נוכל לראות ילדים ש"לא דורכים על הקווים" או אוכלים דברים בסדר מסויים, או נצמדים לרוטינות באופן חסר גמישות. ועדיין, דווקא על רקע מה שאת מתארת כ"תפקודיות יתר", שווה לבחון האם קיימים עומס, צורך לרצות או נטייה לשלמות. לפעמים ילדים (דווקא הטובים והחמודים) מאמינים שאם לא יהיו טובים כ"כ משהו נורא יקרה. לפעמים, במצבי משבר משפחתיים/זוגיים, הילד מאמין בטעות שהדברים קשורים/תלויים בו, ולכן מהדק עוד ועוד את התנהגותו. כל אלה הם רק כיווני מחשבה, כמובן. המשיכי לעקוב, ואם תראי שקיימת התמדה של הסימפטומים לאורך זמן או החמרה, פני להתייעצות עם פסיכולוג ילדים קליני. בברכה ליאת

שלום ליאת, תודה על התשובה. אני מעודדת אותה להיפטר מטקסים מסוימים והיא אכן עושה זאת, יש לציין שללא מאמץ יתר. אך היום לדוגמא אמרה לי על מיץ שלא סיימה, שיש בה לחץ לסיים אותו. אשמח לשמוע את דעתך בעניין. תודה רבה

במצבים כגון אלה, אפשר לנסות לברר מה היא חושבת שיקרה אם לא תסיים את המיץ. בדר"כ, תחת התנהגות כזו נחה מחשבה מאיימת כלשהי, והטקס הכפייתי מספק הגנה אשלייתית (או אשלייה הגנתית :-) בגלל גילה הצעיר, אני בספק אם ניתן לאתגר את המחשבות הללו בכלים קוגניטיביים הנהוגים בטיפול בילדים גדולים ומבוגרים. חשוב לזכור שכפייתיות כזו מספקת, למעשה, אשלייה של שליטה, בתוך מציאות הנתפסת כנראה כבלתי נשלטת, כאוטית או מאיימת. נסי לבחון האם קיימים גורמי דחק בחייכם/חייה, והאם אפשר לתת לה תחושת שליטה ויכולת במה שאפשר. אם את ממשיכה לדאוג, פני להתייעצות עם פסיכולוג ילדים. בברכה ליאת