בננו בן 9 מדבר על מוות שלו

שלום רב, אנו הורים ל-3 ילדים מקסימים, בן בן 11, תאומים בן 9 [בת + בן]. הבן התאום מבקש לשוחח עמנו לעיתים. בשיחות הוא מספר לנו כי חושב לעיתים דחופות על מוות, על מותו שלו, ומעלה את החששות שלו מהדרך שאנו, הוריו, נתמודד לאחר מותו. לאחרונה החלו עוויתות של משיכת כתפיים כלפי מעלה [כתגובת תמיהה] שחוזרות על עצמן. תחילה הערנו לו על כך אבל לאחר מכן בקשנו גם מהאחים [בעיקר מאחיו הבכור] לא להעיר לו יותר בנידון. הערב 15/12/13 הוא בקש לשוחח עם אמו ופרט בפניו את רגשותיו. טרם השיחה טען שהוא חושב כי עליו להפגש עם פסיכולוג, כשאמו שאלה מדוע, הוא בקש לשוחח עמה ופרט בפניה את תהיותיו. שוב חזר על כך שנושא המוות מעסיק אותו לעיתים דחופות וכי בשעות פנויות בבית הספר הנושא עולה במוחו לא אחת. הוא אף העלה פתרונות שיסייעו לו להסיח את דעתנו מהעניין וביקש, שעל מנת למנוע מחשבות אלו, נתלה תמונות משפחתיות בבית בצורה גלויה ושזה יעזור לו, לדבריו, להשכיח את הנושא. ברצוני לצין כי הוא ואחיו ישנים בקומה נפרדת. כמו כן ברצוני לציין כי אמו הנא אחות שכולה והוא מודע לנושא ולסיפורים. בנוסף ברצוני לציין הילד הנו ברמה גבוהה מאוד, תלמיד נבון, בעל אינטיליגנציה רגשית גבוהה מאוד [על פי הערכתנו וצפייתנו את התנהגותו אל מול חבריו]. שאלתנו היא האם אנו אמורים לפנות לפסיכולוג? האם הילד זקוק להערכתכם לשיחות עם פסיכולוג? נשמח לקבל הנחיות כיצד כדאי לפעול. תודה מראש.

שלם אשר, אני חושב שאתה נוגע כאן בנקודה חשובה, בהרבה מקרים תהיות ומחשבות שכאלו עולות כשנושא המוות מקבל ביטוי בדרך כזו או אחרת בקרב המבוגרים בבית. מספיק לשמוע שיחות או התבטאויות בנושא כדי לעורר מחשבות או אמירות אצל הילד. במקרה שלכם, אני תוהה עם זה לא מתחבר למרכיב נוסף של חרדה הבא לידי ביטוי במחשבות אובססיביות. זה שהילד משתף אתכם ומחפש פתרונות זו עובדה מעודדת מאוד. בכל מקרה, ולמען הסר ספק, אני ממליץ לכם לפנות לפסיכולוג/ית ילדים קליני להתייעצות קצרה. אני חושב שמוטב ותפגשו איתו תחילה ללא הילד ותתייעצו איתו כיצד נכון יותר לפעול, או האם יש כאן ביטוי של מצוקה גדולה יותר המצריכה התערבות מקיפה יותר. בברכה, קובי

תודה רבה קובי. תאמנו פגישה עם פסיכולוגית קלינית כדי שהילד יוכל לשוחח עם משהי אובייקטיבית ולפרוק וכמו כן כדי שאנו נוכל לקבל משוב מקצועי בנידון. בברכה