התנהגות לא מתאימה לגיל 6

שלום רב! ביתי בת 6. נראית נבונה מאוד, עצמאית, חברותית המצליחה בכל דבר שנוגעת בו, אולם, מנקודת מבט של אמא ומתמחה בעבודה עם ילדים בעליי צרכים מיוחדים אני רואה שיש בה נאיביות שאינה תואמת גיל. היא מסוגלת להאמין כמעט לכל דבר שיאמרו לה, למרות שבתאוריה היא יודעת שזה לא ייתכן. היא מבינה מהי משאלה ומבחינה בין מציאות לדמיון, ועדיין היא תבקש ליום ההולדת להפוך לחד קרן / שחברתה הטובה ביותר תהיה אחותה. היא אינה יודעת לשמור סוד. גם כשתבטיח שלא תספר, בשלב כלשהו היא תספר ותאמר שהיא אמרה את האמת. מבחינה חברתית היא מאוד רצויה. היא מתחברת בשניות לילדים ואנשים זרים, אין לה בושה וסייגים, הבעיה היא שהיא עושה זאת למען אינטרס מסוים (משעמם לה, היא רוצה מהם משהו וכו'), בכל השנים בגנים ובביה"ס היא שמרה על 2 חברים טובים בגן והתעלמה מהאחרים, אלא אם היה לה צורך בהם. יש לה מראה מצודד, היא מקפידה על לבושה והיכולות הגבוהות שלה קוסמות לילדים ומבוגרים, אולם, ברור שיש כאן בעיה רצינית שתלך ותגדל עם הזמן. הייתי חושדת שהיא אספרגר אולם יש לה יכולות חברתיות אין לה דיבור חזרתי מוקפד, לא קיים קושי בשינויים, עיסוק אינטנסיבי בנושאים ספציפיים והקואורדינציה שלה מעולה. האמפטיה שלה לא גבוהה, למרות שעבדתי איתה עליה מגיל צעיר מאוד. בעלי טוען שאני עושה מזבוב פיל. איני רוצה לתייג אותה או לפגוע בדימוי העצמי המאוד גבוה שלה, אולם, אני חוששת לבעיות. האם תופעה זו מוכרת לך, מהי, וכיצד עלינו לפעול. אודה על תשובה!!!

שלום, בתיאורך אני לא מוצא בעיה כלשהיא, או התנהגות שאינה תואמת את גילה. את מתארת מאוד יפה חלקים באישיותה ותהליכים התפתחותיים שהיא עוברת. אמפטיה, כפי שמבוגרים מבינים אותה, דורשת יכולת לשים עצמך במקומו של האחר, ובתך נמצאת בגיל בו היכולת הזו (קוגניטיבית ורגשית) עדיין מתפתחת. כהורים, אנחנו נוטים לראות את ילדנו במחשבה קדימה, זה חשוב אך צריך לקחת בחשבון שדברים עוד ישתנו במהלך ההתפתחות שלה. לתפיסתי, התפקיד של ההורים בחיים החברתיים של הילד הוא ללוות, לתמוך ולכוון, לאפשר מקסימום חופש לחוות את הסביבה, את ההשלכות של התנהגויות שונות ואת התחומים והדפוסים המתאמים לאישיות שלה. אצלכם, מכיוון שאיני רואה בעיה מסוימת, חשוב לאפשר לה לגלות ולהתפתח באופן ספונטני, לתמוך בה ולסייע לה במידת הצורך. קובי