בן 14

שלום רב, בני בן ה-14 בשנה וחצי האחרונות ממעט להזמין חברים הביתה/להיפגש עם חברים. נראה שהוא מקובל חברתית מכיוון שהוא מוזמן כשהחברים שלו מידי פעם יוצאים לפיצה, סרט, לונה פארק, סתם מפגש הבעיה שזה קורה בתדירות לא גבוהה, לעיתים ישנם ימים רבים שהוא לא נפגש עם חברים בכלל מעבר לבית ספר. כשאני שואלת אותו למה אתה לא מזמין חבר או הולך לחבר? הוא מתחמק ולפעמים עושה לי טובה והולך לחבר... הוא מעדיף לשחק במחשב או לראות טלויזיה, הוא טוען שכל החברים שלו במחשב והוא מעדיף לשחק בבית מאשר ללכת לחבר ולראות אותו משחק במחשב... הוא תלמיד מצוין,נראה טוב, מקסים (באמת לא כי הוא הבן שלי) לא חסר לו כלום, הבית שלנו מטופח נעים ויפה תמיד מלא בחברים של הבנות שלי אחת בת 17 ואחת בת 9 אני פשוט לא מבינה מה קורה איתו בעבר זה לא היה כך... אין לו חבר אחד שאפשר לומר שהוא חבר טוב שלו, יש לו כמה חברים שהם איתו מכתה ג והם נפגשים לעיתים. מה לעשות? אני מאוד מודאגת

שלום רונית, נערים (כמו גם אנשים מבוגרים) נבדלים ברמת הצורך שלהם בקשרים חברתיים ובאופן בו הם מנהלים את הקשרים שלהם. באשר ליחסים או חברים "וריטואלים", ישנן דעות שונות באשר לטיבם, משמעותם והשפעתם על בני הנוער (בנושא זה יש המון חומר מעניין ברשת). בכל מקרה, אי אפשר להתכחש לעובדה שיחסים שכאלו תופסים מקום הולך וגדל במרקם היחסים החברתיים של בני הנוער היום. ככל אני לא רואה בזה בעיה מיוחדת המצריכה התערבות. אני כן מאמין שבסופו של דבר אין תחליף לקשר ממשי מלא ולחברות קרובה, אך אני יוצא מנקודת הנחה שלא כל אדם זקוק לזה. במקרה שלכם, אני חושב שזה טוב לעודד את הילד לקיים קשרים פנים אל פנים, אך לצד זה אני מציע להכיר, גם בפניו, בערך של דרכי התקשורת האחרים בהם הוא עושה שימוש. מתן הלגיטימציה יוכל להסיר את ענן הביקורת המרומזת ולהעניק תחושה של קבלה ואמון ביכולותיו. לצד זה, אם את מרגישה שתהליך זה הוא חלק מתהליך גדול יותר של הסתגרות וצמצום, נסיגה בתפקוד ודכדוך, אז המצב מצריך הסתכלות שונה ומחשבה על גורמים אפשריים לכך. בינתיים אני מציע להמשיך ולעקוב, לנסות ולכוון אותו מתוך רגישות למה שבאמת מתאים לאישיותו. קובי