בת 9 "גנבת"

שלום רב, לבתי בת התשע יש חברה, באותו הגיל. הן חברות עוד מהגן ולומדות יחד בכתה ד'. הן היו חברות מאוד טובות אך בתקופת החופש הגדול האחרון היחסים הצטננו מאוד, בעיקר בעידודי (הלא רשמי) וגם בתי לא גילתה התעניינות יתרה ולא ביקשה להיפגש. ה"חברה" יצרה קשר מספר פעמים במהלך החופש אך הפגישות היו מעטות מאוד ולא מי יודע מה מוצלחות ונעימות לבתי. לאחרונה, גיליתי שה"חברה" גונבת לבתי חפצים אישיים מחדרה ומחביאה אותם בתיקה (כל פעם חפץ אחר: בושם, ארנק, שרשרת, איפור... ומי יודע מה פספסתי...) מדובר בילדה (ה"חברה") "חזקה" חברתית ואף כזאת ה"מטילה אימה" על סביבתה, מתקשה בקבלת סמכות וגבולות, כשמשהו לא הולך לפי התכנית שלה היא "שוברת את הכלים ולא משחקים", מתעצבנת בקלות על שטויות, לא יודעת להפסיד בכבוד, יכולה לקלל, לדחוף, צריכה לשלוט במצב ובילדות שסביבה. נראה כי יש ילדות שממש פוחדות ממנה, לא בטוח שבתי לא... מהרושם שאני מקבלת, בבית היא מקבלת מסרים כפולים, כשהאב מרשה הכל והאם מנסה לשים גבולות, ללא הצלחה, עם מעט מאוד סבלנות כלפיה (אני אף הייתי עדה לכך שהאם "הפליקה" לילדה ודיברה אליה בצורה בוטה) כשלא "הולך" לילדה עם האמא היא עוברת לאבא, השובר את מילתה של האם ברגע. בין ההורים אין הסכמה ואין אחדות בכל הקשור להחלטות הקשורות בבת. מה גם שבבית לא חוסכים בקללות, ניבולי פה, ביקורת בוטה על מערכת החינוך, בית הספר, המורים - כל זאת לפני הילדה ללא "מסננת". ברור לי שהילדה צריכה טיפול ולכן שאלתי היא איך לשתף את האמא, אם בכלל, איך לעשות זאת נכון, אמין, רגיש ובצורה מקצועית עד כמה שניתן על מנת להמשיך לשמור על יחסי חברות עם האם. אין לי ספק שהשיחה, אם תהיה, תהיה מאוד קשה עבורי ובמיוחד עבורה. חשוב לי לציין עוד שבתי כלל לא מודעת לגניבות. אשמח לקבל הנחיות. תודה רבה מראש וחג שמח! דניאלה.

שלום דניאלה, גם אם כוונותייך טהורות, לא בטוח שהמשפחה של הילדה תקבל את המלצותייך ותפעל לאורן. כמו שזה נראה כרגע, מי שצריך טיפול והכוונה זה דווקא ההורים, כאשר הילדה בעיקר משקפת את המצב העגום בבית או ביניהם. להבא, אם את רואה את האם נוהגת בחוסר כבוד או מכה את בתה, תוכלי להעיר בשקט שכיום גם פליקים "חינוכיים" כבר אינם חוקיים, ומתוך שאת מבינה את מצוקתה ואת חוסר האונים שלה, את ממליצה לה מאד על הדרכת הורים. תוכלי לשתף אותה מניסיונך, אולי מרגעים דומים של תסכול וחוסר אונים שלך, כך שלא תחוש אותך כמתנשאת או מבקרת. אם חשובים לך יחסי החברות עם האם, נסי להיות זהירה, ולהמתין להזדמנות הנאותה שבה *היא* זו שתשתף אותך ותבקש את עצתך. עד אז, נסי לשמור על בתך, ולקיים את הקשר רק כל עוד הוא מתאים לכן ואינו הרסני. עצתי לך היא להימנע מלאבחן את הילדה, גם אם נדמה לך שהדינמיקה המשפחתית ברורה לך. בברכה ליאת