קללות ואלימות מילולית

שלום רב, בני בן 15, אני מגדלת אותו ואת אחיו לבדי . התגרשתי מאביו בשל אלימות מילולית קשה שכללה השפלות ושבירת חפצים. לאחר מספר שנים של שקט נפשי החל הבן לקלל ולהשפיל אותי ואת אחיו באותו הנוסח והאופן בו היה נוהג אביו. שוחחתי עימו מספר פעמים ואף הענשתי ,הסברתי כמה זה פוגע ומעליב אך ללא הואיל .החוצפה וההשפלה רק מתגברת . מה ניתן לעשות ?

שלום ניצן, התנהגות אלימה, ככל התנהגות אחרת, נלמדת גם בדרך של צפייה וחיקוי, ולכן להורה עם נטיות תוקפניות יש פוטנציאל להעביר את הבעייתיות לילדיו. להערכתי, נדרשת כאן פעולה תקיפה ונחרצת, שתחדד עבור בנך את המסר המאד ברור: להתנהגות חצופה ופוגענית יהיו השלכות שליליות, בעוד התנהגות חיובית ומשתפת פעולה תוביל לתגמולים וחיזוקים. שיחות, הסברים, ואפילו עונשים אינם פותרים את המצב. פעולות ומעשים דווקא כן, ובלבד שהם נעשים בעקביות, בהתמדה ובנחרצות. בנך צריך ללמוד שבכל פעם שהוא פוגע בך, הוא יפסיד אותך, את הרצון הטוב ואת הנדיבות שלך כלפיו. עליו *לראות* ו*להרגיש* שאת פגועה, והוא יכיר בכך אם ביום שאת פגועה ממנו- * לא תסיעי אותו לאן שהוא צריך * לא תחייכי אליו * לא תשתדלי למענו * לא תתני לו כסף לבילוי * תימנעי מקשר עין איתו * לא תפנקי אותו ב'אקסטרות' מכל סוג שהוא. תוכלי לומר פעם אחת, ללא תוכחות ממושכות, שאת פגועה מהתנהגותו ובוחרת להתרחק עד שתרגישי אחרת. אל תציגי את הדברים כעונש שנועד להכאיב לו, אלא כהתנהגות מרוחקת שנועדה לאפשר לך להירגע מהעלבון והפגיעה. ממליצה לך בחום (!) להיעזר בהדרכת הורים קצרה, שתעזור לך לעשות זאת נכון, ולהימנע ממריבות ועונשים. בהצלחה ליאת