עיסוק חברתי

היי אשמח להתייעץ עמך. יש לי ילדה מקסימה בת ארבע וחצי, חברותית . בעלת בטחון עצמי , שמחה ועצמאית. השנה אני שמה לב שהיא מאוד עסוקה סביב הענין החברתי בגן. היא יכולה לקום בבוקר ולשאול האם היום היא יכולה להזמין חברים, לפגוש אותה מדי יום בארבע ולשאול אם חברה יכולה לבוא אליי אם היא נענית בשלילה היא ממש זורקת את עצמה ובוכה. מכיון שזה יומיומי זה מדליק לי נורה אדומה. אני מבינה שזה גיל מאוד "חברתי" ולכן אני מאפשרת לה פעמים בשבוע להזמין או ללכת לחברים אבל בשאר הימים אני מאוד רוצה לאפשר זמן איכות משפחתי ללא חברים. אתמול לאחר שהיא הזמינה חברה וחברה לא יכלה לבוא אליה היא ביקשה שילד אחר יבוא (לא הסכמתי כי את אותו ילד אנחנו מזמינים כבר כמה פעמים והוא כול הזמן לא יכול - והרגשתי לא בנוח להתקשר שוב לאמו) אז אמרתי לבתי שיום אחר נזמין חברים. כשהגענו הביתה היא עדין היתה מאוד סוערת ותוססת דיברנו על כך. שאלתי אותה לפשר התנהגותה ולמה היא זורקת את עצמה וישר בוכה אם חבר לא יכול לבוא אחרי שהיא כול היום עם חברים. אז היא אמרה לי שהיום ליאור התנהגה אליה מאוד יפה בגן ולכן היה לה מאוד חשוב שהיא תבוא אליה . אז שאלתי אותה אם יש מישהו שלא מתנהג אליה יפה בגן אז היא אמרה בבכי שכן. ושהיום ליאור רצתה להיות חברה שלה ובגלל זה היא רצתה שהיא תבוא אליה. אני תוהה עם עצמי , האם זה התנהגות חברתית תקינה בגיל הזה? אני לא רואה ילדים אחרים מהגן שלה שכול הזמן עסוקים ומזמינים חברים אליהם, ואני גם לא רואה שמתקשרים כול כך הרבה פעמים כמו שאני מתקשרת כדי להזמין את בתי. העיסוק האינסופי שלה 24 שעות ביממה סביב חברים מאוד מטריד אותי. הייתה רוצה לראותה מפתחת עולם משלה שלא סובב רק סביב האם חברים יכולים לבוא בארבע או לא. היא קמה עם זה בבוקר והולכת לישון אם זה. אשמח שתעירי את עיני מנקודת מבט מקצועית ואם דרך פעולה מומלצת. תודה

שלום ליאת, לא ציינת עד איזו שעה בתך נמצאת בגן. במסגרת יום לימודים ארוך, המסתיים בשלוש או ארבע אחר הצהריים, הצורך החברתי מסופק 'עד מעל לראש', והמפגשים של אחה"צ פחות קריטיים. אם היא נמצאת בגן רק עד הצהריים, ונהנית משהות רגועה בבית, בחברתך, המפגש החברתי של אחה"צ יכול לתרום איכות אחרת של אינטראקציה חברתית (נוסף על זו שבגן). יש ילדים שהתרגלו לבילוי החברתי היומיומי, ויש ילדים שאינם זקוקים לו. כמו שנאמר כאן פעמים רבות, ילדים (ומבוגרים) נבדלים אלה מאלה בתיאבון החברתי שלהם, וחשוב לכבד זאת. ובכל זאת, אם את מרגישה שנכון לך לאפשר זאת רק באופן מוגבל (אני מסכימה בדר"כ עם הגישה הזאת), עמדי על כך ללא אשמה או התנצלות, ודאגי לזמן איכות משפחתי שיהווה משקל נגד מול התובענות שלה. מעבר לנאמר כאן, יכול להיות שמדובר בסוג של 'טרנד' זמני בגן, של מפגשים חברתיים של "אחד על אחד", המהווים כשלעצמם סוג של חוויה חשובה בהתפתחות החברתית של הילדים. בשלב זה הם מגלים ניצנים של חברויות אקסלוסיביות, אינטימיות יותר, ורצוי לאפשר זאת במידה. בנוסף, אני מציעה להתייעץ עם הגננת, ולבדוק האם המשאלה הכמעט אובססיבית להיפגש אחרי הצהריים משקפת בעיה חברתית או רגשית, כמו חוסר ביטחון, דפוס ריצוי, צורך בשליטה, וכד'. בברכה ליאת

תודה רבה על תשובתך . הגננת טוענת שהיא אינה עסוקה בכך במשך היום בגן, כנראה אני פוגשת את זה רק בבית בבוקר ובארבע כשאני מגיעה לקחת אותה. הדברים היחידים שהגננת ציינה לגביה למעקב, זה דפוס שהיא פיתחה לאחרונה שהיא משויצה בפני חבריה על דברים שונים ודואגת להגיד להם שלא יש ולהם אין או שהיא עשתה והם לא , היא לא ידעה לנקוט לי בדוגמאות ספציפיות. בלי שום קשר או עם קשר אנחנו מתמודדים גם בנוסף לענין האכילה שלה שגם שם אני מזהה דפוס אובססבי שמטריד אותי (היום הלכנו לאירוע לפני שהיא עלתה לאוטו היא שאלה אותה אם יהיה שם אוכל זה היה בשתים בצהרים לאחר ארוחת הצהרים שלה בגן אני מזהה שהיא הולכת לסבא וסבתא כדי לאכול ממתקים בכמויות שאני לא מאפשרת בבית , אם אנחנו יוצאים לטיול היא דואגת לוודא שלקחנו אוכל ושנאכל בכל הפסקה שתיהיה לנו. היא דיי מלאה ואני בהחלט חוששת לדפוס שהיא פיתחה לעצמה ולהשלכות הבריאותית והדימוי העצמי והחברתי בהמשך ולכן מנסה ככל האפשר לזמן ארוחות בריאות ומזינות בבית